אוחיון נ' עיריית י-ם ואח'

פסק דין

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 25.2.10, מתן פסק דין הצהרתי לפיו המיטלטלין המפורטים בסעיף 4 לכתב התביעה (להלן – הציוד) שייכים לתובע בלבד, ועל כן אין לבצע כל הליכי הוצאה לפועל לגביהם בשל חוב ארנונה של הנתבעת 2 (להלן – החברה) כלפי הנתבעת 1 (להלן – העירייה).

2.על פי כתב התביעה, התובע עוסק בשכר – מכר של ציוד מסוגים שונים, מיד שנייה, ומקום עסקו הוא ברחוב גבעת מרדכי 56/8 בירושלים (להלן – מקום העסק).

לטענת התובע , הציוד, שנרכש על ידו לפני למעלה מ – 12 שנים, הושאל לחברה, המקיימת עסק של מסעדה, והוא כאמור שייך לתובע בלבד ואין לחברה כל חלק בו.

3.יצוין, כי על פי המפורט בסעיף 4 לכתב התביעה ובתצהיר התובע, הציוד כולל 120 כסאות, 30 שולחנות, ציוד מטבח , תנור חימום "אלטושם", קונוי סטימר, 2 מערכות כיריים גז, צ'פסר, 3 מקררים מסחריים, ומכונת קרח (להלן – רשימת הציוד).

4.ביום 30.6.10 ניתן צו עיכוב הליכי ההוצאה לפועל על ידי כב' השופטת מלכה אביב (בש"א 2416/10).

יצוין, כי לבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל צורף, בנוסף לתצהירו של התובע, גם תצהיר של מר גדעון לוי (להלן – לוי), אשר טען כי הוא מנהל החברה.

תצהיר כזה לא צורף לכתב התביעה, אלא נאמר רק בסעיף 8 לכתב התביעה כי החברה מסכימה למתן פסק הדין המבוקש.

5.במקביל, הוגשה על ידי התובע גם בקשה להוסיף לכתב התביעה את הנתבעת 3, שלטי ישראל בע"מ (להלן – שלטי ישראל).

גם לבקשה זו צורף תצהירו של לוי, אשר בו נאמר כי הוא מנהל החברה, אך לא ניתן הסבר על ידו מדוע יש לצרף את שלטי ישראל.

6.שלטי ישראל הגישה בקשה להורות כי אין צו לעיכוב הליכים לגבי מיטלטלין שאינם מוזכרים ברשימת הציוד שצורפה, והמתייחסים לציוד מוסיקה שפורט על ידי שלטי ישראל בבקשתה.

בהחלטה מיום 24.8.10 קבעה כב' השופטת מ. אביב כי הבקשה המקורית, כמו גם כתב התביעה, אינם מתייחסים למיטלטלין אשר נתפסו והוצאו על ידי שלטי ישראל, ולפיכך גם הצו אשר ניתן אינו בעל נפקות על מיטלטלין אלה.

במלים אחרות, לא ניתן בפועל צו עיכוב ביצוע לגבי המיטלטלין שעוקלו על ידי שלטי ישראל ולכן הליכי ההוצאה לפועל הינם כדין.

7.ביום 15.3.11 ניתן פסק דין שבו נדחתה התביעה עקב אי התייצבותו של התובע.

פסק הדין בוטל, בהסכמת העירייה, ביום 12.5.11.

8.בתגובתה לגופו של עניין טענה העירייה, כי מהתביעה עולה "ריח לא טוב" משום שהתובע היה באיחוד תיקים בהוצאה לפועל משנת 2002 ועד סוף שנת 2009, ביום 24.9.02 ניתנה החלטה בלשכת ההוצאה לפועל לפיה ישלם התובע 100 ₪ כל חודש בגין כל חובותיו, אולם התובע לא עמד גם בסכום נמוך זה.

העירייה תוהה – אם התובע לא הצליח לשלם את הסכום של 100 ₪ לחודש, כיצד רכש את הציוד נשוא התביעה , והיכן הראיות בדבר רכישתו.

העירייה טוענת עוד, כי התובע אינו אלא "איש קש" המצהיר, תמורת טובת הנאה כלשהי, כי הוא הינו הבעלים של הציוד, וכך מנסה החברה למנוע עיקול, מונעת אפשרות גביית חוב הארנונה, ו"ממשיכה לחגוג כל הדרך אל הבנק".

9.לדיון שהתקיים ביום 9.11.11 התייצב, בנוסף לתובע, גם לוי וביקש לדבר בשמו של התובע, כחבר המסייע לו, הואיל ולטענתו התובע מתרגש אינו דובר היטב בשפה העברית.

לוי טען כי הוא והתובע עובדים ביחד כתקליטנים בחברת סהרה תימין, שזו חברה חדשה אשר רכשה את המוניטין, האולם, והציוד של החברה הנתבעת (פרוטוקול עמ' 3 שורות 8 – 17), ועבדו גם בחברה הנתבעת.