אוחיון נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול או קיצור פסילה מנהלית.

המבקש היה מעורב בתאונת דרכים בה נפגעה הולכת רגל. תאונת הדרכים אירעה בהיות הולכת הרגל על, או סמוך, למעבר החצייה. רישיונו של המבקש נפסל בעקבות כל האמור למשך 60 יום וכעת הוא עותר לבטל או לקצר את תקופת הפסילה וזאת בהתבסס על הטעמים הבאים: ראשית, מחומר הראיות עולה כי הודעת הולכת הרגל נרשמה בעברית בעוד שהולכת הרגל עצמה דוברת אנגלית. אי רישום ההודעה בשפת המקור פוגם במידת הדיוק של האמורה בה ובמשקל שיש ליתן לה. שנית, לאירוע היו מספר עדים שלעת הזו טרם נגבתה מהם גרסה. שלישית, אחת מעדות הראייה ציינה כיראתה שהאור ברמזור בכיוון חצייתה של הולכת הרגל היה אדום והוא התחלף לירוק רק בעת התאונה. עוד נאמר כי הולכת הרגל חצתה על מעבר החצייה אך לקראת סיום החצייה היא הלכה באלכסון לכיוון עדת הראייה מרחק של כ-2 מ'. רביעית, אין בתיק המלצה להגשת כתב אישום ולטענת ב"כ הנאשם קיימת סבירות לא גבוהה כי זה אכן יוגש. חמישית, ב"כ המבקש טוען כי יש ברשותו תמונות הסותרות את חוות דעת הבוחן, ממנה עולה כי לנאשם היה שדה ראיה של 20 מ' לעבר מעבר החצייה, ולטענתו קיים במקום עמוד חשמל המסתיר את קצה מעבר החצייה בו אירעה התאונה וייתכן כי המבקש כלל לא ראה את הולכת הרגל. שישית ואחרונה, המבקש טוען לנסיבות אישיות וכלכליות לא פשוטות. הוא גרוש ונדרש לשלם מזונות לילדיו ובנוסף התחייב כספית לרכישת מונית כך שפסילת רישיונו פוגעת בו קשות.

דיון והכרעה

סעיף 47 לפקודת התעבורה מסמיך קצין משטרה לפסול רישיונו של נהג המעורב בתאונה בה נפגע יום למשך 60 יום אם מצא כי קיים יסוד סביר להניח כי נגד הנהג יוגש כתב אישום. כאמור, הערכתו של ב"כ המבקש היא כי קיימת סבירות נמוכה כי יוגש כתב אישום. אינני שותף להערכה זו וזאת מן הטעמים הבאים:

העובדה שהמעורבת דוברת אנגלית ואילו הודעתה נרשמה בעברית אינה פוגמת בקבילות ההודעה אלא עשויה, כפועל יוצא של הנסיבות, להשפיע על משקל ההודעה נוכח אי דיוקים אפשריים במעבר משפה לשפה. בשלב זה לא ניתן לקבוע כי תרגום ההודעה מאנגלית לעברית ורישום דבריה של המעורבת בשפה שאינה השפה בה נגבתה ההודעה פגמה במידת הדיוק ברישום דברי המעורבת. אוסיף ואומר כי בשלב זה הליכי החקירה טרם הסתיימו וייתכן כי המשטרה תמצא לתקן פגם זה או אחר שנפל בהליכי החקירה. לא זו אף זו: בשלב זה נדרש בית המשפט להיזקק לשאלת קיומן של ראיות לכאורה בלבד מבלי להתייחס לשאלת משקל הראיה. נמצא כי שאלת משקל ההודעה היא עניין לבית המשפט שידון בתיק העיקרי לענות בו.

העדה הנייטראלית ציינה כי ראתה שלמעורבת אור אדום ברמזור להולכי רגל בכיוון נסיעתה, רמזור שהתחלף לירוק בעת הפגיעה. לצורך הדיון מוכן אני להניח מבלי לפסוק כי אכן כך היה. ברם, גם בהנחה זו המיטיבה עם המבקש אין בסיס לקבוע כי לא קיים יסוד סביר להניח כי יוגש נגד המבקש כתב אישום. מדוע? תקנות 67 ו-52 לתקנות התעבורה אינן מעניקות שיקול דעת לנוהג ברכב. הן מטילות עליו חובה להאט, ובמקרה הצורך גם לעצור, לפני הגעה למעבר חצייה וזאת על מנת לאפשר להולכי רגל להשלים חצייה בבטחה. בתי המשפט קבעו, כפי שאראה, כי חובות אלה נועדו בין היתר על מנת לאפשר לנהג להתמודד עם התנהגות מפתיעה או בלתי צפויה מצד הולך הרגל, לרבות התנהגות רשלנית מצדו. רשלנות זו, כך נקבע שוב ושוב, אינה מאיינת את אחריותו של נהג הרכב. כך, נקבע בע"פ 8827/01 (שטרייזנט) כי "נהג המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתן אף על האפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך רגל ולצפות אותה..." ( עמ. 519-520). בע"פ 558/97 (מלניק) נקבע כי על נהג המתקרב למעבר חצייה ".. ליתן דעתן לכך אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן להתאם את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר החצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי יטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל". בעפ"ת ( מר') 15281-03-19 ( אלישע) נקבע כי "על הנהג המתקרב למעבר חצייה לצפות אירועים מפתיעים בתחום מעבר החצייה כמו כדור מתגלגל בפתאומיות... וכמו עמידה ליד ובסמוך מאוד למעבר החצייה וירידה פתאומית לכביש...". הנה כי כן, עולה מן המקובץ עד כה כי הייתה מצד המבקש חובה לצפות, בין היתר, גם כי המעורבת תחצה את הכביש כשהאור ברמזור בכיוון חצייתה הינו אדום.

המבקש, לטעמי, לא זו בלבד שלא צפה את מה שהדין מחייבו לצפות כאמור אלא שמתוך דבריו בחקירה עולה אינדיקציה ממשית למסוכנותו בנהיגה שכן המבקש מציין כי דבר לא הסתיר לו את הכיוון ממנו הגיעה הולכת הרגל וכי אין לו הסבר מדוע לא הבחין בהולכת הרגל עד לרגע האחרון, בו אירעה התאונה. דברים אלה יש בהם להשמיט את היסוד לטענת ב"כ המבקש בדבר עצם שהסתיר למבקש את שדה הראייה או חלקו. בנוסף, מי שלרשותו שדה ראייה של 20 מ' למעבר החצייה ומעיד על עצמו כי לא ראה כלל את הולכת הרגל – שהינה קשישה וקשה להניח כי חצתה את מעבר החצייה בריצה ומכל מקום אין שום ראיה לכך – אלא בעת הפגיעה ומבלי שיש לו הסבר לתופעה תמוהה זו מעיד על עצמו באופן הנהיגה האמור כי הוא נהג מסוכן. לטעמי די בכך כדי לדחות מניה וביה את הערכתו המלומדת של ב"כ המבקש בדבר היעדרו של יסוד סביר להניח כי נגד המבקש יוגש כתב אישום. זאת ועוד: ראוי לציין כי המבקש נוהג משנת 1989 ומאז צבר 33 הרשעות קודמות ובהן 2 הרשעות קודמות בעבירות של אי מתן זכות להולך רגל להשלים בבטחה חצייה, עבירות בטיחות שונות כמו שימוש בטלפון בעת נהיגה, עבירות מהירות, אי ציות לתמרורים ועוד. טענת ב"כ המבקש כי מדובר בנהג מונית המבלה את רוב שעותיו מאחורי ההגה אינה מהווה הסבר ראוי לעברו התעבורתי של המבקש. נהיגה מקצועית אינה היתר לביצוע עבירות תעבורה, לא בכלל ובפרט לא עבירות בטיחותיות המסכנות את שלומם וביטחונם של יתר המשתמשים בדרך. אדרבא, העובדה שהמבקש מוציא לחמו מנהיגה אמורה לדרבן אותו להקפיד קלה כבחמורה על חוקי התנועה לבל ישבר מטה לחמו.

לאור כל האמור לא מצאתי כי נפל פגם כלשהו בהחלטת הקצין הפוסל. תקופת הפסילה שקובע הדין בנסיבות מדודה וקצובה והולמת לטעמי את מכלול הנסיבות. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין ובהתחשב בפגיעה הקשה במבקש ובמשפחתו, תקוצר תקופת הפסילה כך שזו תעמוד על 45 יום מן המועד בו הופקד רישיונו במשטרת ישראל.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ד, 01 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: