אוחיון נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית לכל, אציין שבהסכמת הצדדים שמעתי את שני הערעורים שבכותרת יחדיו, ופסק הדין הוא לשני הערעורים כאחד.

בית משפט קמא שמע בנפרד שני תיקים כנגד המערער והמערערת, בני זוג, כאשר שניהם ביום 14.12.07 הגיעו עם שני רכבים נפרדים למחסום משטרתי בו נדרשו, קודם הבעל ואח"כ אשתו, ליתן בדיקות כדי לבחון האם הם נוהגים בשכרות.

בית משפט קמא, באותו מותב, הכריע את דינם של כל אחד מהנאשמים בפניו בנפרד, ונראה שבהסכמת הצדדים, גזר את דינם יחדיו , תוך שהוא מתחשב בעובדת היותם בני זוג.

הערעור הוא הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין של השניים.

העובדות, עפ"י כתבי האישום ועפ"י הראיות שהושמעו בבית משפט קמא בעניינם של השניים, דומות היו. משנדרשו בני הזוג ע"י השוטרים להסכים לבדיקת נשיפה לבדוק האם שיכורים הם ושנתבקשו, כך גם באשר לבדיקת דם, סירבו. ראשון סירב המערער ולאחר סירובו וכאשר הבחין שגם רכבה של אשתו נעצר לבדיקה, חש אליה ואמר לה שלא תשתף פעולה עם השוטרים, והגברת אפילו לא יצאה מרכבה כאשר נתבקשה.

השניים, לא רק שסירבו לבדיקות הנשיפה והדם, אלא אף לא נעתרו לדרישות השוטרים או לבקשתם ליטול חלק בבדיקת מאפיינים, כלומר, לבחון האם, בדרך של בדיקה לא מדעית, ניתן לראות שהם שיכורים.

בערעורם של השניים, בא כוחם מעלה טענות שכולן טענות באשר לקביעות העובדה שקבע בית משפט קמא, אותן נשא, בין היתר, על סמך ממצאי המהימנות שייחס לעדויות השוטרים שהעידו בפניו ולעדויות המערערים.

ההלכה היא, כידוע, ראה למשל ע"פ 682/09, מדינת ישראל נ' פלוני [מיום 12.05.11, טרם פורסם], "על ערכאת הערעור למעט להתערב בקביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, שהרי בידי הערכאה הדיונית הופקדה מלאכת ההתרשמות מהנאשם, מהמתלונן, ומיתר העדים..."

אמנם לאותה הלכה מספר חריגים, אך אף אחד מאותם חריגים לא מתקיים במקרה זה.

בין הטרוניות שמעלים המערערים בקביעות בית משפט קמא, שבית משפט קמא נתן משקל ראייתי לעובדה שהמערערים גם סירבו לבדיקת מאפיינים. אכן צודק הסנגור, אין בפקודת התעבורה חזקה הקובעת שכרות, מחמת אי-הסכמה לבדיקת מאפיינים, אבל בוודאי רשאי בית משפט קמא לעשות כפי שעשה, דהיינו, ליתן משקל ראייתי לעובדת הסירוב. מדובר בראייה כמו כל ראייה, וכפי שרשאי בית משפט ליתן משקל לסירוב למסור עדות במשטרה או לסירוב להעיד בבית המשפט, על אף זכות השפיטה, אזי בוודאי שגם לסירוב להשתתף בבדיקת מאפיינים רשאי בית משפט לתת את המשקל המתאים, בנסיבות מסוימות.

בית משפט קמא, בסופו של דבר, בעניינם של השניים, מצא שעדותם לא אמינה, שסירובם של המערערים להשתתף בבדיקות השכרות, דהיינו, באמצעות הינשוף ובאמצעות בדיקת דם לא הייתה כדין, ובמשמע אף השתכנע שמשמעות הסירוב הוסברה להם היטב, אפילו אם השוטרים כתבו זאת תוך שימוש בטפסים המובנים שיש בידם, אם בציון X ואם בציון הסימן V.

נכון שבמסמכים המשטרתיים המובנים שוטרים גם סימנו X או סימנים דומים במקומות שלא היה צורך בהם, אך בסופו של דבר, בית משפט קמא, אשר שמע את השוטרים ושמע את המערערים, הכריע בעובדות כפי שהכריע, ואין ערכאת הערעור רשאית וצריכה, במקרה זה, להתערב באותן קביעות.

יש לציין שכשמדובר במערער, הרי בית משפט קמא גם נתן משקל לעובדה שריח של אלכוהול נדף מפיו, ובמקרה של הגברת, זו אף הודתה כי שתתה עובר לנהיגה, ריח חריף של אלכוהול נדף גם מפיה והיא אף לא העידה עדות שהיו ברכבה, כאשר צפוי היה שתעשה זאת (ראה הלכת שמעון חרמון).

אין מקום להתערב בהכרעות הדין של בית משפט קמא בעניינם של המערערים, וגם לא בעונשם. בית משפט קמא הלך כברת דרך אל כל אחד מן המערערים, והלך כברת דרך נוספת אליהם, כבני זוג. זאת עשה ע"י כך שלבעל גזר 24 חודשי פסילה בפועל בלבד, כאמור בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה, עונש המינימום, למרות גיליון הרשעותיו התעבורתיות "המפואר", ואף הרשעות נוספות שיש , למרות שמדובר בשכרות מחמת סירוב, ולמערערת גזר שישה חודשי פסילה בלבד, כאשר הנימוק היחידי, שספק אם מדובר בנימוק מיוחד, העובדה שהיא נשואה לבעל שזה עתה הורשע בשכרות גם כן.

בית משפט קמא, עם זאת, בצדק, נתן משקל רב לנסיבותיהם האישיות של המערערים, דהיינו, היותם אב ואם לילדים קטנים, מגוריהם במקום שאין נגישות לתחבורה ציבורית ועוד. אין בכל אופן ערעור של המדינה על עונשה של המערערת. יוצא אפוא, שגם העונשים שגזר בית משפט קמא אינם מצדיקים התערבות והערעורים נדחים.

לא מצאתי, כאמור, להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא וגם לא בבקשה לסווג את פסילתו של המערער באופן כזה, שיותר לו לנהוג על טרקטור.

ניתנה והודעה היום י"ב כסלו תשע"ב, 08/12/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: