אוחיון נ' לשכת עורכי הדין בישראל (הועד המרכזי)

פסק דין

העותר סיים את לימודי המשפטים, וביום 25.7.10 פנה למשיבה על מנת שתאשר את תחילת התמחותו אצל עו"ד יואב ציוני. המשיבה דחתה את הבקשה, מן הטעם שאותה עת היה תלוי ועומד נגדו תיק חקירה, שנפתח נגדו בשנת 2005, בחשד לעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה ועושק. המדובר בחקירה שהתנהלה בנוגע לאי סדרים לכאורה במערכת הבחירות של ראש עיריית ראש העין, שהעותר שימש כיועץ התקשורת שלו. במועד פנייתו למשיבה כבר הוחלט על סגירת תיקי החקירה שנפתחו נגד ראש העירייה, והעותר כתב במכתבו, כי הוא מעריך שגם התיק נגדו ייסגר, בין מחוסר אשמה ובין מחוסר ראיות.

כאמור, המשיבה סירבה לרשום את העותר כמתמחה, וזימנה אותו להופיע בפני ועדת ההתמחות. הדיון התקיים ביום 2.9.10. ועדת ההתמחות המליצה בפני העותר לפעול לזירוז קבלת ההחלטה בפרקליטות, והעותר, מצידו, הודיע לחברי הוועדה כי החל בהתמחותו, בפועל, ביום 15.7.10. לטענתו, לא נאמר לו כי יתכן שהתמחותו לא תאושר בדיעבד. מאחר שמאמציו להביא לסיום הפרקליטות לא נשאו פרי, שב העותר ופנה למשיבה, וביקש להופיע שנית בפני ועדת ההתמחות, על מנת לשכנעה לאשר את רישומו כמתמחה למן היום בו החל בהתמחות בפועל. העותר הציע להתחייב כי יפעל לסגירת התיק עוד בטרם תסתיים ההתמחות וכתנאי לקבלת אישור על גמר ההתמחות. אלא שגם בהופעתו השנייה בפני הוועדה, ביום 13.1.11, חזרה הוועדה על עמדתה לפיה על העותר לפעול לסיום הטיפול בתיק התלוי ועומד נגדו, ואף הציעה את התערבותה אצל פרקליט המדינה, כפי שגם עשתה. במהלך אותה ישיבה הציע העותר להתחייב, כי היה ויוגש נגדו בעתיד כתב אישום, לא יבוא בכל טענה כנגד המשיבה אם תופסק התמחותו או אם תסורב קבלתו ללשכת עורכי הדין.

ביום 9.3.11, הודיעה פרקליטות המדינה על ההחלטה לגנוז את תיק החקירה נגד העותר.

או אז פנה העותר למשיבה, וביקש כי התמחותו תאושר בדיעבד, החל מיום 15.7.10. בד בבד עם פנייתו זו, הגיש ב"כ העותר את הדו"ח החצי שנתי בדבר התמחותו של העותר. יוער, כי מאחר שהעותר החל בעבודתו כמתמחה (בלא אישור) ביום 15.7.10, הרי שלו התמחותו הייתה מאושרת מלכתחילה, היה על מאמנו להגיש את הדו"ח כבר ביום 15.1.11. ביום 15.3.11 הודיעה המשיבה לעותר כי היא דוחה את בקשתו. עם זאת, המשיבה נעתרה לבקשתו ואפשרה לו להופיע בפני ועדת ההתמחות פעם נוספת, על מנת לשמוע את טענותיו. ביום 7.4.11 שבה הוועדה והחליטה כי אינה מוצאת מקום לשנות מהחלטותיה הקודמות. יצוין, כי העותר הציג בפניה את מקרהו של אדם אחר, שאף נגדו היה תלוי ועומד תיק חקירה, ואשר התמחותו אושרה על ידי המשיבה בדיעבד. בהתייחס למקרה זה כתבה ועדת ההתמחות כי עיינה בתיקו של אותו מתמחה, ואף אם טעתה בעניין ההוא, אין היא רואה מקום לחזור ולטעות פעם נוספת. לבקשתו של העותר, נדרש גם הוועד המרכזי של המשיבה לעניינו, והוא שב ואישר את החלטת ועדת ההתמחות, בהחלטה מיום 6.6.11.

מכאן העתירה.

לטענת העותר, כלל 3(ג) לכללי לשכת עורכי הדין (רישום מתמחים ופיקוח על ההתמחות), תשכ"ב-1962, מסמיך את המשיבה לאשר התמחות בדיעבד. דחיית בקשתו אינה מידתית ואינה סבירה, יש בה משום פגיעה בחופש העיסוק, והיא נגועה באפליה פסולה, שהרי במקרה דומה אישרה המשיבה את רישום ההתמחות בדיעבד.

דין העתירה להידחות.

כעולה מהעתקי ההתכתבויות של העותר ובא כוחו עם פרקליטות המדינה, הבין העותר הבן היטב כי המשיבה אינה מאשרת את תחילת ההתמחות. כך גם קיבל העותר לידיו העתק מכתבה של המשיבה לפרקליט המדינה, בו נאמר מפורשות כי הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין החליט שלא לאשר את התמחותו ולהמתין להחלטה שתתקבל בעניין תיק החקירה. זאת ועוד, כאמור לעיל, ב"כ העותר לא הגיש במועד דו"ח חצי שנתי באשר להתמחותו של העותר, ואין אלא להסיק כי נהג משום שההתמחות לא אושרה. לפיכך, אין לקבל את הטענה, כי לא הבין שקיימת אפשרות כי התמחותו לא תאושר בדיעבד, שהרי עמדתה המפורשת של המשיבה הייתה כי כל עוד תיק החקירה פתוח, לא תאושר תחילת ההתמחות. העותר לא העמיד לביקורת שיפוטית החלטה זו, ופנה לבית המשפט רק לאחר שנדחתה בקשתו להכיר בהתמחות בדיעבד, שהוגשה לאחר שתיק החקירה נגדו נסגר. העותר היה, אם כן, ער לכך כי התמחותו אינה מאושרת, הסכין עם החלטה זו, ולמרות זאת המשיך בעבודתו כמתמחה, מבלי שקיבל כל הסכמה לכך, שהיה ותיק החקירה ייסגר תאושר ההתמחות באופן רטרואקטיבי.

מעבר לכך שהעותר לא ביקש להעמיד לביקורת שיפוטית את החלטת המשיבה שלא לרשום אותו כמתמחה במועד פנייתו, הרי שהמדובר בהחלטה סבירה לגופה. נגד העותר היה תלוי ועומד תיק חקירה, שייחס לו חשדות בעבירות הקשורות בטוהר המידות. המדובר בעבירות הנוגעות לליבת המקצוע של עריכת הדין, ואין לבוא למשיבה בטרוניה על כך שסברה, כי כל עוד אין החשד מוסר, אין לאפשר לעותר להתמחות. גניזת תיק החקירה נגדו, אין בה כדי להשליך על סבירות החלטת המשיבה מלכתחילה. משכך, אין בגניזת התיק כדי להביא לביטולן של ההחלטות שהתקבלו על ידי המשיבה עד ליום 9.3.11.

בצדק טוענת המשיבה, כי הליך ההתמחות הוא הליך מבוקר, הטעון פיקוח, ואין היא מוסמכת לוותר על תנאי מן התנאים הנדרשים לשם השלמתו. אכן, כלל 3(ג) הנ"ל מסמיך את המשיבה לאשר, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כיום תחילת ההתמחות תאריך שקדם לתאריך קבלת הבקשה, בתנאי שהתקופה שתאושר לא תעלה על מחצית התקופה שבין תחילת ההתמחות בפועל לבין התאריך בו התקבלה הבקשה בידי המשיבה. עם זאת, סמכות זו מצומצמת למקרים (מיוחדים) בהם נוצר פער בין מועד קבלת הבקשה לבין תאריך תחילת ההתמחות בפועל, שקדם לה. רוצה לומר, כלל 3(ג) לא נועד להפיח רוח חיים, בדיעבד, בהתמחות שכלל לא באה לעולם, לאחר שהבקשה לאשרה נדחתה, במפגיע, מלכתחילה. כך היה בענייננו: הבקשה הוגשה והתקבלה בידי המשיבה במועד, אולם המשיבה דחתה את הבקשה וסירבה לאשר את תחילת ההתמחות, ולפיכך אין חל הכלל האמור. אין בידי לקבל את טענת העותר, לפיה פרשנות תכליתית של הכלל האמור תאפשר את אישור התמחותו בדיעבד, וכי מן הראוי לנקוט אותה. תכלית ההתמחות מוגשמת, בין היתר, באמצעות פיקוח ובקרה, ואין לאפשר גישה "אלסטית", אשר תחתור תחת תכליתה של ההתמחות. הטעות שטעתה המשיבה במקרה בודד אחד, בו אישרה בדיעבד התמחותו של אדם אחר שתיק החקירה נגדו נסגר במהלך תקופת ההתמחות, אין בה כדי לבסס טענת אפליה, ודאי כך כשהמדובר בהחלטה מוטעית, העומדת בניגוד לדין. לא למותר להוסיף, כי קבלת עמדתו של העותר עלולה להוביל לתוצאות בלתי אפשריות, שהרי אין לדברים סוף: אכן, תיק החקירה נגדו נסגר במהלך תקופת ההתמחות (הבלתי מאושרת), אולם, לשיטתו, מדוע לא תאושר התמחותו בדיעבד של מי שבקשתו להתמחות לא אושרה מלכתחילה, בגין תיק חקירה שהיה תלוי ועומד נגדו, ואשר נסגר רק בעבור שנה ממועד סיום ההתמחות? או שנתיים?

אכן, למרבה הצער, נראה כי בפרקליטות המדינה התנהלו העניינים בעצלתיים. על פניו אין זה סביר כי משפנה העותר לפרקליטות, והעמיד אותה על כך שהתיק הפתוח נגדו - מזה שנים - מפריע בעדו מלממש את זכותו להתמחות, לא הזדרזה והגיעה להחלטה לכאן או לכאן, והודעה על סגירת התיק התקבלה רק קרוב לחצי שנה ממועד הפנייה. ודאי וודאי כך, כשמן העתירה עולה כי תיק החקירה נגד ראש העירייה נסגר קודם לכן ולפיכך הסתמנה מגמה ברורה שגם התיק נגד העותר ייסגר. אולם את עוון הפרקליטות אין לפקוד על המשיבה, שהתנהלה בסבירות ובהתאם להוראות הדין.

סוף דבר, העתירה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתן היום, ח' אב תשע"א, 08 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: