אוחיון נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בתיק זה נשאלת השאלה האם בדין נשללה זכאותה של התובעת להבטחת הכנסה, זאת בין היתר בהתחשב בפס"ד של בית הדין הארצי בעב"ל 681/07, אהרון בנישו- המוסד לביטוח הלאומי (להלן: פס"ד בנישו).

להלן העובדות הרלבנטיות בתיק:א. התובעת ילידת 1950, גרושה ואם לחמישה ילדים, שניים מתוכם קטינים.ב. התובעת הינה עולה חדשה .ג. בשל אירוע מוחי שארע לבעלה לאחר העלייה לארץ, נקלעה המשפחה למצב כלכלי קשה.ד. עד שנת 2005 שכרה התובעת דירה ושילמה דמי שכירות. בשנת 2005 רכשה דירה ב- 260,000 דולר, ומאז משלמת משכנתא.ה. ב-3/08 נשללה גמלת הבטחת הכנסה של התובעת בשל סיוע של אחותה המתגוררת בצרפת, והמשלמת את המשכנתא.ו. התובעת הגישה תצהיר ונחקרה על תצהירה. לא הובאו עדים נוספים מטעם מי מהצדדים.

דיון:

התובעת העידה בבית הדין כי לאחר העלייה לארץ, רכשה דירה בסכום של 260,000 דולר: מחציתה שילמה אחותה המתגוררת בצרפת, והמחצית השנייה שולמה באמצעות משכנתא, כשמדי חודש אחותה שולחת או מעבירה לה כספים על מנת שתשלם את המשכנתא בבנק הדואר. בעדותה הסבירה, כי יש חודשים שהיא מקבלת 1,000 דולר, ויש פעמים שהיא מקבלת 1,000 יורו. לדבריה, עד כה נשלחו הכספים אליה באופן קבוע, אך אין לה כל ביטחון שאחותה תמשיך לשלם את המשכנתא, וכי היא לא מחוייבת לעשות כן.

התובעת הסבירה כי כיוון שאמה התגוררה אצלה עד שנת 2006, והיא הייתה זו שנשאה בעול – הרי שאחותה, במקום לסייע פיזית ולשאת בעול הטיפול באם המבוגרת, מסייעת לה בעזרה כספית. עוד העידה כי את הכסף שהיא מקבלת מאחותה היא ממירה לשקלים ומשלמת במזומן את החיוב החודשי של המשכנתא לאותו חודש, וכן מבצעת פעולות שונות במזומן.יצויין כי חשבון הבנק של התובעת, מבנק דיסקונט, שהוא חשבונה היחידי של התובעת , מלמד על פעילות מינורית בלבד, דבר שמלמד כי אכן, חלק מהוצאות המשפחה משלומות במזומן.

כפי שנאמר לעיל – השאלה הינה האם בדין נשללה זכאותה להבטחת הכנסה, בין היתר לאור פסיקת הדין הארצי בעניין בנישו, והאם יש משמעות לכך שמדובר בעזרה שיועדה בעיקר לצורך תשלום משכנתא.

לצורך בדיקת השאלה נבדוק, ראשית את תכליתו של חוק הבטחת הכנסה. על כך עמד בית המשפט העליון בבג"ץ 366/03 עמותת מחוייבות לשלום ולצדק חברתי ואח' נ. שר האוצר ואח' (מיום 12.12.05) כשאמר:"חוק הבטחת הכנסה התש"ם - 1980 הינו ביטוי לחובה חיובית אחרונה זו. נועד לו תפקיד רב חשיבות בהבטחת היבטיה האקטיביים של הזכות לקיום אנושי בכבוד. הוא משמש נדבך מרכזי במערך החקיקה הסוציאלית בישראל. תכליתו הברורה הינו להבטיח לפרטים ומשפחות, אשר נסיבות חייהם הביאום לכדי היעדר יכולת לקיים את עצמם, רשת אחרונה של בטחון כלכלי, אשר תבטיח להם קיום מינימאלי ותאפשר להם לספק את צרכיהם החיוניים. תכלית זו נגלית בבירור למקרא דברי ההסבר להצעת החוק :"מטרת החוק המוצע היא להבטיח לכל אדם ומשפחה בישראל, שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים. גמלה לפי חוק זה תהיה הכנסתם היחידה של מי שאינם יכולים כלל לעבוד ולקיים עצמם, ותשלים הכנסה הנופלת מן הרמה הדרושה לקיום ... מגמת החוק המוצע היא להביא לאינטגרציה מלאה יותר, על בסיס מדיניות אחידה של התוכניות הקיימות בתחום זה, ולבסס את הזכות להבטחת הקיום וכללי הזכות לה בחוק שיבטא בצורה ברורה את האחריות הממלכתית להבטחת קיום לכל כדי למנוע מצוקה כלכלית בקרב קבוצות חלשות באוכלוסיה ".גם בית הדין הארצי נתן דעתו לתכלית החוק באותו אופן בדבע נו/ 265- 04 שמעון חסיד נ' המוסד לביטוח לאומי (29.7.97).

כוונת המחוקק עולה בבהירות מהאמור בהצעת החוק, ובחוק עצמו - הגימלה מיועדת למי שאין בכוחו לספק לעצמו ולמשפחתו הכנסה לקיום צרכיהם החיוניים. אשר על כן כל הכנסה שיש למבוטח צריכה להילקח בחשבון בחישוב הזכאות לגימלה, ובכלל זאת הכנסה חד פעמית או בלתי סדירה ממקור זה אחר.

בפס"ד בנישו הרחיב בית הדין הארצי את ההלכה לעניין סיוע משפחתי, ולא ראה בסיוע משפחתי שניתן לתובע, כשולל הבטחת הכנסה, לאור העובדה שדובר בסיוע שניתן פעמיים בלבד, ובסכומים לא גבוהים, וראה בהם אך ורק "עזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת". אולם, אין בכך כדי לקבוע כי כל סיוע משפחתי אין בו כדי לשלול הבטחת הכנסה.

בעב"ל 09-176, בליתי – המוסד מיום 9/6/10 אמר כב' השופט פליטמן:"בנסיבות המקרה שלפנינו, ברי כי מידת היזקקות המערערים לגמלה שמבטיחה קיום מינימלי היתה פחותה נוכח העובדה שבאופן סדיר וקבוע שולם להם על ידי קרן טורונטו סכום של 1800 ש"ח. סכום זה ראוי להיחשב כהכנסה לגביהם. זאת, הן לאור תכלית החוק והן לאור הוראת סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה, כאמור בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה. פסיקה אחרת תיצור אפליה בלתי מוצדקת על ידי יחס שווה בין בלתי שווים לגבי יכולת הקיום המינימלי בין מקבלי תשלום קבוע כאמור, לבין מי שאינו מקבל תשלום קבוע כאמור, בכל הנוגע למידת סיוע המדינה לאותם נזקקים להתקיים קיום מינימלי".

הצטרף אליו גם כב' השופט רבינוביץ אשר אמר:"הגדר שקבענו בפסק דין בנישו, לפיה אין להביא בחשבון ההכנסות, לעניין בחינת הזכאות לגמלה, אלא "עזרה כספית וולנטרית לא קבועה ובלתי מחייבת", לא תואם את הנסיבות במקרה הנוכחי, בו מדובר בעזרה קבועה ורצופה במשך שנים, שאפשר שניתן לראותה כקצבה או כאנונה על פי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה. (ראה לעניין זה דב"ע מד/63-0 ויקטוריה בידרמן - המוסד לביטוח לאומי; פד"ע טז עמ' 54).

אכן, וכפי שיובהר בהמשך – גם בענייננו אין מדובר בתשלום חד פעמי או מזדמן, אלא בסיוע מתמשך, שהתשלום הקבוע אף גבוה יותר מזה שנדון בפס"ד בליתי.

לא נעלם מעיני כי מצבה של התובעת אינו פשוט: מאז שעלתה ארצה, ובנסיבות טרגיות של מחלת אבי המשפחה, איבדה המשפחה את מטה לחמה, בעוד שמנגד אף אינה מצליחה למצוא עבודה. התובעת החליטה, במקום לשלם כספים שכירת דירה כי תיקנה דירה למשפחתה ולה, וכך עשתה. לצורך הרכישה, לקחה התובעת משכנתא גבוהה, אינה יכולה לשלם בעצמה, ועל כן מסתייעת באחותה מצרפת. אלא, שלמרות מצבה האישי הקשה – לא ניתן להשוותה למצבו של בנישו. אין מדובר בעזרה חד פעמית של האחות, אלא בעזרה מתמשכת וקבועה, וכי עד היום שולמה בפועל המשכנתא מכספי האחות.

טוען ב"כ התובעת כי מדובר בעזרה וולנטרית שעלולה להיפסק, ואז ממילא תהיה התובעת זכאית הבטחת הכנסה. אלא שאין פס"ד זה עוסק בעניין תיאורטי, וכי לו תהיה במצב בו המשכנתא לא משולמת – יתכן ותהיה זכאית להבטחת הכנסה. יש לשים אל לב כי התובעת רכשה דירה בסכומים גבוהים, ועל כן גם המשכנתא גבוהה וכך גם הסיוע לו היא נזקקת מאחותה – גבוה. מכל מקום, גם בעניין שבפנינו ניתן לומר כי לו יקבע כי התובעת זכאית להבטחת הכנסה למרות הסיוע הקבוע, ייצור הדבר "אפליה בלתי מוצדקת על ידי יחס שווה בין בלתי שווים לגבי יכולת הקיום המינימלי בין מקבלי תשלום קבוע כאמור, לבין מי שאינו מקבל תשלום קבוע כאמור, בכל הנוגע למידת סיוע המדינה לאותם נזקקים להתקיים קיום מינימלי", כאמור בפס"ד בליתי.

עוד יצויין כי נראה על פניו, מעיון בדפי חשבון הבנק של התובעת, כי חלק מהסכומים שקיבלה, שימשו גם למחיה, וכי חלק מהוצאות המשפחה, שולמו במזומן, מכספים שקיבלה מהאחות (מה גם שהמשכנתא עומדת על כ-3,000 ₪ לחודש, ואילו האחות נתנה לה סכומים גבוהים יותר).

מעדות התובעת עולה עוד כי אמה התגוררה עימה וכי ככל הנראה חלק מהעזרה הכספית הייתה גם עבורה, אלא שלא ניתן להפריד את הכספים, ולקבוע כי הסיוע היה עבור האם בלבד (דבר שאף לא ניטען על ידי התובעת).

מכל האמור לעיל – משהתובעת מקבלת סיוע קבוע מאחותה, ובסכומים משמעותיים, אין מנוס מקביעה כי אינה זכאית להבטחת הכנסה, ועל כן בדין נשללה זכאותה. סוף דבר:התביעה נדחית ללא צו להוצאות.ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"א, 01 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: