אוחיון ואח' נ' מנשה ואח'

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים להשיב לידיהם את הסכום ששולם על ידם במסגרת הזמנת מוצרים מן הנתבעים.

כן עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותם בגין ניהול ההליך.

בכתב התביעה טענו התובעים כי במהלך חודש יוני 2011, הוזמנה על ידם מן הנתבעים, סחורה בשווי כספי של 12,738 ₪. לשיטת התובעים הובטח להם במועד ההזמנה כי יוכלו ליטול את הסחורה בכל עת שיבקשו לעשות כן וכי יינתן להם שירות מיטבי לאורך כל הדרך, לרבות יעוץ.

הוסיפו התובעים וטענו כי ביום 22.7.11 התעוררה מחלוקת בין הצדדים באשר לתשלום באספקת 2 מ"ר מתוך ההזמנה הכוללת שאז החל הנתבע 2 לצעוק על התובע ולאיים עליו עד כי התובע נאלץ לצאת מן המקום.

לשיטת התובע עקב התנהלותו של הנתבע כמו גם העובדה שנאמר לו במפורש שלא יינתן לו אותו שירות איכותי כמובטח, הוא שב ופנה לבית העסק וביקש לבטל את ההתקשרות.

בתחילה נאמר לתובעים כי כנגד השבת הסחורה אשר סופקה (מערכת טופז), יזוכו התובעים בגין כלל הסכומים ששולמו באמצעות כרטיס האשראי והיתרה לא תגבה. בהמשך, סירבו הנתבעים להשיב לידי התובעים את הכספים עד כי נדרשו להגשתה של תביעה זו.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי ההתנהלות הבלתי תקינה הייתה דווקא מטעמו של התובע אשר התייצב ביום 22.7.11 בבית העסק שעה שהמקום עמוס לקוחות, הטריד את הנתבע 2 ועובדים נוספים, ולא אפשר עבודה תקינה במקום עד כי נתבקש לעזוב.

עוד נטען בכתב ההגנה כי התובעים ביקשו לשנות מן ההזמנה בדיעבד, הגם שנאמר להם כי לא ניתן לבטל הזמנה של קרמיקה בעבור 14 יום ממועד הזמנת הסחורה.

בהמשך, עקב התנהלותו של התובע, נאמר לו כי יינתנו לו 2 המטרים הנוספים אותם ביקש להפחית מן ההזמנה, ללא חיוב, אולם התובע אשר החל לצעוק במקום, לא הקשיב לנתבע.

בכתב ההגנה נאמר כי מערכת הטופז הוחזרה בתחילה ללא המראה, ובהמשך הושבה המראה כשהיא שבורה.

בנסיבות אלו טענו הנתבעים כי אין מקום להשבת התמורה אשר שולמה על ידי התובעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

לצורך מתן פסק הדין נדרשתי לבחון את ההזמנה המקורית שבוצעה על ידי הצדדים, התנהלותם ביום 22.7.11 והמגעים שהתקיימו ביניהם לאחר מכן.

אני מודעת לטענות הנתבעים על פיהן לא ניתן להשיב סחורה בחלוף 14 יום ממועד ההזמנה.

הנתבע אף הציג בפני מסמכים של חב' נגב קרמיקה המלמדים על כך (נ/1). עם זאת, לא הוצג בפני הסכם או טופס הזמנה שבין התובעים לנתבעים ממנו אני למדה על אותה הסכמה.

כתב התביעה כלל בחובו את מסמך ההזמנה והחשבונית. הללו אינם כוללים כל התניה באשר למועדי ביטול ההתקשרות.

מקום בו מבקש ספק לאפשר לו שלא לבטל את ההתקשרות, עליו לציין זאת במפורש במסגרת המסמכים הרלוונטיים.

למעלה מכך, לא מדובר במקרה שבו סופקה הסחורה בפועל לידי התובעים, ולאחר מכן ביקשו להשיבה לידי הנתבעים שאז סביר כי הייתה התייחסותי שונה, אלא שהסחורה, הגם שהוזמנה, נותרה בידי הנתבעים.

אין חולק בין הצדדים כי למעט דוגמא, לא סופקה הקרמיקה נשוא הדיון לידי התובעים.