אוחיון ואח' נ' כ חלון ואח'

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד שהגיש המבקש, הוא המערער על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר דחה את תביעתו שלו, וקיבל את תביעת המשיב וחייבו בתשלום פיצויים למשיב בסך 267,840 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 07.08.06.

לטענת המבקש, הוא מגיש את הבקשה "לשם הזהירות" אף שהוא סובר כי הערעור הוגש אמנם ביום האחרון האפשרי, אך במועד.

המדובר בפסק דין שנחתם שלא במעמד הצדדים ביום 28.06.09.

קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה מתי נמסר פסה"ד, כדין, למבקש או לב"כ, האם ביום 05.07.09, כטענת המבקש, או האם ההמצאה היתה ביום 02.07.09, כטענת המשיב.

באם ההמצאה היתה ביום 05.07.09, אזי, לטענת המבקש, בהתחשב בפגרת הקיץ ובפגרת הסוכות, המועד האחרון להגשת הערעור היה במועד הגשתו- 15.10.09, ואולם באם ההמצאה היתה ביום 02.07.09, המועד האחרון להגשת הערעור, בהתחשב בפגרת הקיץ, אך לפני פגרת סוכות, היה ביום 01.10.09.

אמנם מדובר באיחור "נטו" של 3 ימים בלבד, אך זאת לאחר שבמקרה הנדון זכה המבקש "מן ההפקר" בכך שעמדו לרשותו גם ימי הפגרה, ולמרות כל זאת אחר.

כך או כך, על המבקש להראות "טעמים מיוחדים" לאיחור, באם אכן חל איחור.

מתי הומצא פסק הדין?

נראה כי הויכוח בעניין זה מיותר. מעיון באישור המסירה נראה בעליל כי פסה"ד הומצא לב"כ המערער ביום 02.07.09, כפי שנרשם (בכתב יד) במקום המיועד לכך ע"ג אישור המסירה. באם האמור באישור המסירה אינו נכון, מצופה היה מעוה"ד , ולא המבקש, יגיש תצהיר בעניין זה, שהרי אישור המסירה מתייחס לעוה"ד. לא כך נעשה.

התוצאה עד כאן היא, כי הערעור הוגש באיחור של לפחות 3 ימים, כאשר לנוכח הפגרות עמדה לרשותו תקופה ארוכה במיוחד של למעלה משלושה חודשים, ובכ"ז חל איחור בהגשת הערעור.

הדין החל

בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, רשאי בימ"ש להאריך את המועד להגשת ערעור "מטעמים מיוחדים שירשמו.

הטעמים המיוחדים ייבחנו בכל מקרה לגופו, כאשר ביהמ"ש במסגרת שיקוליו יבחן את:-

"הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל דין שכנגד, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד" (בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 28.01.08, פורסם ב"נבו"); בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועמ"ש (מיום 22.04.09, פורסם בנבו).

עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי-

""טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (מיום 28.04.08, פורסם בנבו).

מן הכלל אל הפרט-

בעניינינו, טוען המבקש כי הוא אדם מבוגר, כבן 70, מתקשה לתפקד ביום יום בשל אירוע מוחי וכי יש לו סיכויי ערעור טובים לכאורה.

באשר למצב בריאותו של המערער, לא צורפה כל תעודה רפואית התומכת בטענה. רק בשלב הגשת התשובה לתגובה צורפו שני מסמכים, שניהם משנת 2007, ומעיון בהם לא נמצא כל מצב מיוחד כזה המונע פנייה לעורך דין והגשת כתב טענות משפטי לבית משפט. טענה זו של איחור בשל מצב רפואי, נדחית איפוא.