אוחיון ואח' נ' חברת אגד

פסק דין

התביעה בסך 10,000 ₪ הוגשה נגד הנתבעת ובמסגרתה נטען כי הנתבעת אחראית לאובדן של מכשיר טלפון נייד מסוג אייפון שעלותו כ-6,000 ₪.

לטענת התובעים, ביום 2/8/2009 נסעו באוטובוס של הנתבעת בקו 402 מבני ברק לירושלים. בהגיעם לכניסה לעיר הייתה תקלה באוטובוס שבו נסעו ובשל כך התבקשו כל נוסעי האוטובוס על ידי נהג אוטובוס לרדת מהאוטובוס. לטענתם, ירדו בחופזה ובשל כך שכחו את מכשיר האייפון וגם את כרטיסי הנסיעה.

לאחר ששמעתי את נציג הנתבעת ואת נהג האוטובוס, שוכנעתי בדבר העובדות הבאות: ראשית, בשל העובדה שלא היה ברשות התובעים את כרטיסי הנסיעה, נמנעה מהנתבעת האפשרות לבדוק במקום מאיזה אוטובוס ירדו התובעים. רק לאחר מאמצים רבים אותר האוטובוס שממנו ירדו. בכך שלא היו ברשות התובעים כרטיסי הנסיעה הקשה הדבר על האפשרות לסייע בידם. שנית, נהג האוטובוס התעכב במקום לאחר ירידת הנוסעים מהאוטובוס והמתין להוראות כיצד לנהוג באוטובוס ובתקלה שנגרמה לאוטובוס ובין השאר התחממות המנוע. הנהג המתין לכך שמנוע האוטובוס יתקרר מעט כדי שיוכל להמשיך בנסיעה, אך עוד קודם לכן, סרק היטב את כל האוטובוס ואת תא המטען, וזאת בהתאם לנהלים המחייבים נהג אוטובוס לפעול לאחר ירידת הנוסעים.

נמצא אפוא כי מעובדות אלו עולה בבירור, שככל שאומנם איבדו התובעים את מכשיר האייפון, לא הייתה זו אלא רשלנותם הבלעדית ותרמו לכך רשלנויות נוספות. בכל מקרה לא ברור כיצד ניתן לקשור את הנתבעת לרשלנויות אלו. ראשית לכל, עצם השארת המכשיר, ככל שאומנם הושאר באוטובוס, אינה אלא רשלנותם של התובעים ואין לה כל קשר עם התנהלות הנתבעת או מי מעובדיה. שנית, ברור כי התובעים הבחינו בכך שאיבדו את מכשיר האייפון זמן ממושך לאחר שירדו מהאוטובוס, שהרי האוטובוס נותר במקום לפרק זמן נוסף, שבמהלכו כאמור, בוצעה הסריקה באוטובוס והנהג המתין לכך שהמנוע יתקרר כדי שיוכל להמשיך בנסיעה. אילו הבחינו מיד באובדן המכשיר, קרוב לוודאי שהיו מספיקים לחזור ולחפשו באוטובוס. שלישית, התובעים לא הקפידו על שמירת כרטיסי הנסיעה ובכך מנעו מעובדי הנתבעת את האפשרות לאתר את האוטובוס סמוך לאחר שירדו ממנו. זאת למרות שלאור העובדה שאוטובוס נסרק על ידי הנהג ולא נמצא בו מכשיר האייפון, קרוב לוודאי שלא היה בהימצאות הכרטיסים כדי לסייע. יחד עם זאת לאור המאמץ הרב שהשקיעה הנתבעת באיתור הנהג והאוטובוס, היה כל זה נחסך אילו שמרו התובעים על כרטיסי הנסיעה.

לאור כל האמור וכפי שהערתי בפתח הדיון, לא ברור על יסוד מה ניסו התובעים לייחס לנתבעת את רשלנותם בכך שלא שמרו על מכשיר שלטענתם הוא בעל ערך רב. עם כל הכבוד, אפילו היה נהג האוטובוס מאיץ בהם לרדת, לא ניתן היה לייחס לנתבעת או לנהג את האחריות לרשלנותו של מי שאינו שומר על חפציו.

למעלה מן הצורך יוער כי נראה שמדובר בניסיון ליצירת רווח כספי ללא כל הצדקה. אפילו הייתה הנתבעת אחראית לאובדן המכשיר – ואין היא אחראית לאובדן המכשיר – לא היה מקום ל"ניפוח" התביעה מעבר לכל פרופורציה. במכתב שנשלח על ידי התובעים אל היחידה לפניות הציבור של הנתבעת, נאמר ששוויו של מכשיר האייפון הוא כ-4,500 ₪, בכתב התביעה נאמר כי שוויו 6,000 ₪ ומסיבה שאף לא הובהרה בכתב התביעה נתבעה הנתבעת בסך 10,000 ₪.

לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות בסך 1,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום.

ניתן והודעה היום ז' ניסן תש"ע, 22/03/2010 במעמד הנוכחים.

תמר בר-אשר צבן, שופטת

הוקלד על ידי: דלית גולן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: