אוזן נ' פרץ

פסק דין בת.א. 6768/05

פסק דין חלקי בת.א. 4479/08

1.בפני שתי תובענות באיחוד דיון. ענינה של התובענה בת.א 6768/05 הינה הפרתו של הסכם שכירות על ידי השוכר ותביעת נזקים בגין הפרות אלה, בין היתר אי פינויו של המושכר במועד (להלן: "תביעתו של אוזן"), וענינה של התובענה בת.א. 4479/08 אף היא בהפרת אותו הסכם שכירות, הפעם על ידי המשכיר, בטענה שפעל לפינוי השוכר שלא כדין ובכך גרם לו נזקים (להלן: "תביעתו של פרץ").

מאחר ותביעתו של אוזן הוגשה עוד בשנת 2005, וזו של פרץ הוגשה רק בשנת 2008, הורה בית המשפט על קיום דיון מאוחד בשאלת החבות, תוך פיצול הדיון בשאלת הנזקים, באופן שתביעתו של אוזן תתברר במלואה ואילו הדיון בנזקיו של פרץ יתברר רק אם תקבע אחריותו של אוזן לנזקים אלו (החלטה מיום 1.1.09).

העובדות הרלוונטיות

2.התובע יוסף אוזן (להלן: "אוזן"), הוא בעל נכס מקרקעין באיזור התעשיה הצפוני של נתניה (להלן:"המושכר"), אותו השכיר לגולן פרץ (להלן: "פרץ"), לצורך פתיחת עסק לממכר פירות וירקות.

הסכם השכירות הראשוני בין הצדדים (נספח ג' לתביעת פרץ, הנושא את התאריך 29.7.04) נכרת ערב נסיעתו של אוזן לחו"ל, כאשר פרץ הפקיד בידיו מקדמה לתשלום 3 חודשי שכירות, וסוכם ביניהם כי ההסכם המפורט יוכן על ידי עורך הדין כשאוזן ישוב.

המסמך נערך בכתב יד ובו "מצהיר" אוזן כי הוא משכיר את המושכר לפרץ לתקופה של שלושה וחצי חודשים ועד ליום 15.11.04.

הסכם השכירות בנוסחו המלא נערך בשלב מאוחר יותר על ידי הצדדים (להלן: "הסכם השכירות"), וכלל בין היתר, אופציה להארכתו על ידי השוכר למשך שמונה שנים נוספות, לתקופה של שנה בכל פעם, תוך קביעת דמי השכירות לתקופת האופציה (סעיף 12).

עוד הוסכם, כי לנוכח ההשקעות שנדרש פרץ להשקיע כדי להתאים את המושכר למטרת השכירות, הוא יקבל מאוזן חודש ימים ללא תשלום.

ההסכמים שהוצגו על ידי הצדדים זהים, למעט בכל הקשור לתקופת השכירות ולמועד סיומה, ולכך עוד אדרש בהרחבה בהמשך.

3.בין הצדדים התגלעה מחלוקת באשר להמשך השכירות על ידי פרץ, והם החלו מנהלים משא ומתן (אשר משכו שנוי במחלוקת בין הצדדים) בדבר האפשרות לסיים את הסכם השכירות ולכרות הסכם חדש, תוך שינוי תנאי ההסכם וגודל השטח המושכר.

הצדדים הציגו תכתובת שהוחלפה ביניהם באשר לסיום תקופת השכירות ופינוי המושכר: מכתבו של פרץ מיום 17.7.05, בו הוא מודיע כי עד ליום 30.8.05 יפנה את המושכר, ומכתב נוסף מיום 2.8.05 בו ציין פרץ כי הוסכם שהוא יפנה את המושכר ביום 31.8.05, והוא מבקש אישור לעיריה על סיום תקופת השכירות.

מנגד מכתבו של אוזן מיום 4.9.05, לפיו, בהמשך להתראותיו הקודמות בדבר הפרות ההסכם על ידי פרץ, הוא דורש את פינוי המושכר עד ליום 9.9.2005.

4.אין מחלוקת כי ביום 11.9.05, כאשר פרץ עדיין מחזיק במושכר, נכנס אוזן למקום ותפס את החזקה בו, ובסיועה של חברת שמירה פינה את המלאי והציוד של פרץ מן המושכר.

5.לאחר הפינוי פנה פרץ למשטרת ישראל, וביקש סיוע בהשבת החזקה לידיו. בנוסף, פנה גם לבית המשפט בבקשה לקבל צו מניעה זמני והגבלת שימוש בנכס כנגד אוזן. לפרץ הוענק צו ארעי, האוסר על דיספוזיציות בנכסיו המצויים במושכר עד לדיון במעמד הצדדים, וזאת בכפוף להפקדת פיקדון בסך 10,000 ₪. מאחר והפקדון לא הופקד, פקע הצו ולבקשת פרץ נמחק ההליך.

6.ביום 15.9.05, בסיוע משטרת ישראל, נכנס פרץ למושכר והמשיך את פינוי הציוד והמלאי מהמקום.

7.ביום 19.9.05 הנפיקה משטרת ישראל חוות דעת משפטית, לפיה הסעיף בהסכם השכירות המקנה לאוזן זכות לבצע סעד עצמי של פינוי אינו חוקי, ומאחר ותפקידה של המשטרה למנוע עשיית דין עצמי (להבדיל מהכרעה בסכסוך חוזי), תיתן המשטרה לפרץ סיוע על מנת להשיב לו את החזקה במושכר.

משנודע לאוזן על כוונת משטרת ישראל לסייע לפרץ, הוא פנה לבית המשפט ביום 26.9.05, בבקשה למתן צו מניעה כנגד משטרת ישראל וכנגד פרץ. הוחלט כי אין ליתן צו במעמד צד אחד ונדרשה תגובת המשיבים.

על החלטה זו הגיש אוזן בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר הורה לעכב את השבת החזקה למי מן הצדדים, והפקדת מפתחות המושכר בידי המשטרה, וזאת עד לדיון ובירור זכויות הצדדים.

בדיון שנערך ביום 6.11.05 בפני בית משפט זה, ניתן לאוזן צו מניעה כנגד פרץ, כך שפרץ לא הורשה עוד לשוב ולתפוס חזקה במושכר, ומפתחות המושכר הושבו לידי אוזן.