אוזן נ' לווין

החלטה

התובעת הגישה תביעה לתשלום בגין נזקים שנגרמו לטענתה מדירתו של הנתבע.

לכתב התביעה לא צורפה כל חוו"ד, לפיכך הוגשה בקשה לסילוק על הסף, בטענה כי הנזילות נגרמו כתוצאה מקו ביוב ראשי בבניין, שהינו חלק מהרכוש המשותף ולכן לבית המשפט אין שום סמכות לדון בתובענה.

בישיבה שהתקיימה ביום 3.3.09 ניתנה לתובעת האפשרות להגיש חוות דעת המבססת את הטענה העובדתית שהנזילות מקורן בנתבע.

הוגשה חוות דעת, חוות הדעת במתכונת שהוגשה לא יכולה לבסס את הטענה, משום שנאמר כי מדובר בצינור ניקוז, בחוות הדעת לא נאמר האם מדובר בצינור שהינו של הנתבע או צינור ברכוש המשותף, אי אפשר להבין מחוות הדעת שצירפה התובעת, כי הנזקים נגרמו כתוצאה מפגם ברכושו של הנתבע, היינו – מנזילה שנובעת מצינורות של הנתבע, להבדיל מצינורות של הרכוש המשותף.

לשם כך קבעתי דיון על מנת לקבל הבהרות מהמומחה מטעם התובעת.

למרות ההחלטה, ולמרות שנקבע דיון, ולמרות שבהחלטה נאמר:

חוות הדעת, איננה מפרטת היכן היה הצינור, היכן היתה הנזילה, ולכן לא ברור מחוות הדעת האם עסקינן מנזילה מרכושו הפרטי של הנתבע, כטענת התובעת או מהרכוש המשותף.

לא הוגשה כל בקשה מטעם התובעת להשלמת חווה"ד או לביאורה, וב"כ הנתבע היום ביקש שלא לחקור את המומחה והוא מסכים לקבלת חוות הדעת ככתבה וכלשונה.

במצב עניינים זה, טוען ב"כ הנתבע כי יש להורות על סילוק התביעה מחמת העדר סמכות. ב"כ התובעת טוען, כי יש לאפשר לו להשלים את חווה"ד מטעם התובעת.

המחלוקת בין הצדדים בשלב הזה נוגעת למקור הנזילה. ברור, כי אם היתה הסכמה ביחס למקור הנזילה אז היתה הסמכות מתבהרת, שכן, אם מקור הנזילה הינו בנתבע, הסמכות לבית המשפט כאן, אם מקור הנזילה הוא ברכוש המשותף, אזי יש לקבל את טענת הנתבע כי הסמכות לדון בנזקים שנגרמו מהרכוש המשותף הינה על המפקחת על המקרקעין.

כפי שכבר כתבתי בהחלטה הקודמת, חוות הדעת שהוגשה על ידי התובעת איננה יכולה לבסס את טענתה, כי מקור הנזילה הינו בנתבע. לכן, עתר ב"כ התובעת לאפשר לו לבצע השלמות ולהגיש חוות דעת משלימה.

אנו מצויים בתיק שנפתח בדצמבר 2008, בניגוד לתקנות לא צורפה לו חוו"ד. למרות זאת בישיבה מיום 3.3.09 אפשרתי הגשת חוו"ד מטעם התובעת.

הישיבה הקודמת לא התקיימה בשל תקלה שאינה רלוונטית.

כלומר, אנו עוסקים בתביעה שמתבררת כבר למעלה משנה ועדיין בפני בית המשפט לא מונחת חוות דעת שעל יסודה, לכל הפחות בשלב הזה הלכאורי, בית המשפט יוכל לקבוע שאם ממצאי חוות הדעת יתקבלו, הנתבע יצטרך לשאת בנזקים.

כל שיש בפני בית המשפט הינה חוו"ד, שכפי שהבהרתי בהחלטה מיום 12.10.09, איננה יכולה לבסס את הטענה של התובעת.

בנסיבות אלה, והואיל ומדובר בטענות עובדתיות, אני מתירה לתובעת להגיש חוות דעת משלימה מטעמה, אם תבחר לעשות כן, בתוך 60 יום מהיום.

יחד עם זאת, דומני כי לאחר שהתביעה מתבררת פרק זמן כה ארוך, יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע, שעד היום עדיין לא ברורות הטענות כלפיו.

אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי בסך של 3000 ₪ + מע"מ.

כמו כן, אני קובעת את התיק לתזכורת פנימית לעוד 60 יום. ככל שהתובעת תגיש חוות דעת מתאימה המבססת את טענותיה, אקבע את התיק להוכחות. אם התובעת לא תגיש חוות דעת מטעמה, התביעה תידחה ללא ישיבה נוספת.