אוזן נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח'

פסק דין

בפניי בקשה של החייבים ה"ה אוזן להכריזם פושטי רגל.

החייב יליד 1962 והחייבת רעייתו ילידת 1963, מתגוררים בשכירות עם שני ילדיהם הקטינים ועם בנם הבגיר וחברתו, בדירה בת 5 חדרים בעיר כרמיאל.

ביום 18.1.09 ניתן צו כינוס לנכסי החייבים עפ"י בקשתם בגין חובות מוצהרים, לחייב בסך כולל של 3,288,705 ₪ ל-16 נושים ולחייבת בסך כולל של 470,297 ₪ ל-18 נושים.

על החייבים הושת תשלום חודשי בסך 500 ₪ כל אחד.

עד למועד הכנת חוות דעת הכונס הרשמי, הוגשו נגד החייב 9 תביעות חוב בסך כולל של 3,015,412₪ ונגד החייבת 7 תביעות בסך כולל של 373,563 ₪.

ביום 22.10.09 וביום 29.10.09 התקיימו אסיפות נושים של החייבים. החייבים התייצבו לאסיפות, אך לא נרשמה הופעה מטעם הנושים.

החייבים לא הציעו הצעה להסדר נושים.

טענות הצדדים:

החייבים טוענים כי חובותיהם נוצרו בתום לב, גם כשנבחנים ארבעה אירועים בעברם; ולא רק משום שמדובר באירועים אשר חלקם התרחשו לפני 20 שנה.

לשיטתם, למצער, ניתן להגדיר התנהלותם כשגויה אך לא כחסרת תום לב.

כעולה מגרסתם, בשנת 1987 העניקו לאבי החייבת הלוואה של 20,000 דולר וערבו באופן אישי לעסקו מתוך רצון לסייע בידו, כשהם מודרכים עפ"י מחויבות משפחתית שחשו. לימים העסק נסגר וההלוואה שאבי החייבת הבטיח להשיב, לא הושבה.

אבי החייבת באותה תקופה, קרי בשנת 1990, החליט לפתוח עסק חדש לעיבוד בשר ולצורך פתיחתו גייס שוב את החייב אשר פתח מספר חשבונות בנק על שמו במטרה לאפשר את ניהול העסק. החייב נאות לפתוח חשבונות בנק אלה ולתת המחאות ריקות אך חתומות על ידו, גם כשידע כי אבי החייבת מוגבל בפתיחת חשבון בנק; והכל מתוך אמון מלא בו וביכולתו.

עסקו של אבי החייבת קרס ועימו קרסו מבחינה כלכלית גם החייבים. בנסיבות אלה, עותרים החייבים למצוא אותם כמי שיצרו חובותיהם בתום לב, כשנתנו אמון מלא באבי החייבת וסברו כי תמיכה בו תביא לשגשוג כלכלי ולהשבת הלוואה שניתנה, אמון שנכזב.

לשיטתם, אין למצוא דופי בהתנהלותם אשר מושתתת על מתן סיוע לבן משפחה בזמן שלא היו נתונים בחובות.

התנהלותם של החייבים, לשיטתם, גם בהמשך הדרך ניתנת להבנה עת החליטו להעתיק את מקום מגוריהם לצרפת ומאוחר יותר כשהחליטו לרכוש מגרש בישוב מכמנים עליו בנו בית מגורים כקורת גג להם ולילדיהם, חרף העובדה כי היו שקועים בחובות רבים באותם זמנים.

החייבים טוענים כי העתיקו מקום מגוריהם לצרפת, לא משום כוונתם לברוח מנושיהם אלא משום מצוקתם עת שני בנקים מיררו חייהם בהליכי גבייה חסרי תכלית בהוצל"פ.

בצרפת נתן להם אחי החייב קורת גג ללא תשלום והבטיח למצוא להם מקום עבודה, כדי שיוכלו לקיים את עצמם ולחסוך כסף לסילוק חובותיהם; החייבים מדגישים כי עזבו את הארץ רק לאחר שאבי החייבת הבטיח לקחת אחריות לחובותיהם ולסלקם.

לדבריהם במהלך 3 שנים ששהו בצרפת הקפידו אחת לחודש להעביר סך של 500 ₪ לנושה בנק הבינלאומי, שהסכים להגיע עימם להסדר חובות. שובם לארץ היה לאחר שאבי החייבת הבטיח כי סילק חובותיהם, אך כששבו לארץ גילו כי הולכו שולל אחר הבטחה שניתנה ולא קוימה; לא רק שאבי החייבת לא דאג לסילוק חובותיהם, אלא פנה להליך פש"ר ומאוחר יותר גם קיבל הפטר.

מאז ועד היום נותק הקשר בין החייבים לאבי החייבת.