אוהבי ואח' נ' טבקול ואח'

החלטה

ראשית דבר

בפני בקשת המבקשים ליתן להם הרשות להתגונן מפני תובענה שהוגשה בסדר דין-מקוצר ואשר הסעד המבוקש במסגרתה הינו סילוק יד מהמקרקעין המשותף . לאחר עיון בבקשה ובתצהיר התומך וכן במסמכים הנלווים, לאחר עיון בכתבי הטענות ובכל סיכומי הצדדים ובהמשך לדיון שהתקיים במעמד הצדדים בפני ולחקירה שהתקיימה, ניתנת בזאת החלטתי שלהלן:

הבניין נשוא הסכסוך הינו בניין מוארך בין שתי קומות בעל כניסות אחדות, כאשר דירת המשיבים ממוקמת מעל דירת המבקשים.

סקירת טענות הצדדים

המשיבים טוענים כי למבקשים לא קנויה הזכות לפלוש ולגדר את השטח המשותף.

נסח רישום המקרקעין שצורף מעלה כי שטחם של המבקשים עומד על 39.83 מ"ר ולא יעלה על הדעת כי יפלשו לתחום המשותף.

המבקשים טענו לעניין זה בבקשת הרשות להתגונן כי נסח הטאבו משקף את האמור בכתב התביעה בכל הקשור לרכוש המשותף והזכויות הקנייניות של הצדדים בו, אולם מעיון בחוזה החכירה שנחתם עם מנהל מקרקעי ישראל ביום 17.6.97 עולה כי שטח ריצפת הנתבעים הינו 85.7 מ"ר ולא כפי שמופיע בנסח הרישום.

במהלך כל השנים השקיעו המבקשים כספים ברכוש המשותף בתיקונים של צנרת המים, הביוב ובהתקנת מערכת חשמל ושיפוץ שביל הגישה לדירת הצדדים.

המבקשים טענו כי קיים הסכם שיתוף בינם ובין יתר דיירי הבניין בכל הנוגע לחלוקת השטחים המשותפים והצמדתם באופן מעשי לדירת הנתבעים. לטענתם, מצב זה קיים מזה עשרות שנים ומעולם לא נשמעה טענה או טרוניה כנגד המצב, לא מאת המשיבה 3 ולא מאת שאר דיירי הבניין, אלא רק מאת המשיבים 1 ו2 שהם ילדיה של המשיבה 3.

הדין מכיר בקיומו של הסכם שיתוף הנעשה בע"פ ולפיו צדדים להסכם רשאים להגיע להסכמה בדבר חלוקת החזקה והשימוש ברכוש המשותף באופן שלכל שותף תהיה חזקה ושימוש בלעדיים באותו החלק וזאת כמובן מבלי לפגוע בזכותו הקניינית.

המבקשים הגדילו והרחיבו את דירתם על פי היתרי בניה כדין מטעם הרשות המקומית.

עוד טענו המבקשים כי חזקה על המשיבים 1 ו 2 כי ידעו על ביצוע בפועל של חלוקת הרכוש המשותף בין דיירי הבניין גם בטרם נהיו בעלי הזכויות בדירה. לטענתם, העובדה כי המשיבה 3 שתקה כל השנים מבטאת הסכמה שבשתיקה וזאת עד אשר נכנסו בנעליה המשיבים 1 ו 2.

אשר להסכם השיתוף - טענו המשיבים בסיכומיהם כי טענה זו של המבקשים הינה טענה כללית ונעדרת פירוט וכי על המבקשים היה לפרט את מועד עריכת ההסכם, תנאיו ותוכנו.

המשיבים מפנים בסיכומיהם לתשובת המבקש בחקירתו כי ערך את ההסכם עם האב ומבלי לציין את פרטי האב. המשיבים טוענים כי גם בהנחה שטענה זו נכונה, מובהר כי לאב אין ולא היה חלק מעולם בנחלה נשואת תובענה זו.

עוד הוסיפו המשיבים וטענו כי ההסכם לא הוגבל בזמן ועל כן ניתן בכל עת להפסיק את תוקפו.

דיון והכרעה

עיון בבקשת הרשות להגן ובמסמכים המצורפים לה מעלה כי עיקר המחלוקת הינה ביחס לשטח המשותף בו לכאורה עשויים הצדדים לחלוק.

טרם נכנס ל"עובי הקורה" יוער כי הלכה ידועה היא כאשר בעת שנדרש ביהמ"ש ליתן למבקש רשות להתגונן בפני התובענה, ביהמ"ש אינו בודק את טיב הראיות אשר הוצגו בפניו ואת משקלן הראייתי.

נסח המקרקעין שצירפו המשיבים מעלה כי שטח הנכס עומד על 39.83 מ"ר.