אודס נ' מדינת ישראל משטרת ישראל

פסק דין

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 22.2.10, פיצוי התובע בסכום של 100,000 ₪ בשל מעצרו והעמדתו לדין פלילי (ת.פ. 1967/06) בעבירה של קשירת קשר לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות ולחבלה במזיד ברכב, כאשר בסופו של דבר זוכה התובע מהעבירה המיוחסת לו ביום 3.9.07.

(ראה הכרעת דין שצורפה כנספח 10 לכתב התביעה).

2.על פי כתב התביעה, נעצר התובע ביום 31.5.06, בהיותו כבן 18 שנים, תלמיד ישיבת "עוד יוסף חי" בישוב יצהר שבשומרון וחסר כל עבר פלילי, בחשד לגרימת נזק לניידת משטרה, התקהלות בלתי חוקית, זריקת אבנים לעבר שוטרים וסיכון חייהם.

כאמור, זוכה התובע מהעבירות שיוחסו לו.

בסעיף 16 לכתב התביעה טוען התובע, כי במהלך ההוכחות במשפטו התברר, מעבר לכל ספק סביר, כי למעשה איש מהשוטרים המעורבים לא יכול היה לזהות את מיידי האבנים ואף לא את התובע ביניהם.

הדברים היו נכונים מיד עם התרחשות האירוע, אולם השוטרים, שלטענת התובע חשו פגועים ומושפלים, היו נחושים בדעתם למצוא אשמים ולהעמידם לדין ולכן גרמו למעצרו של התובע ולהעמדתו לדין.

3.התובע טוען בכתב התביעה כי התנהלות השוטרים מהווה עוולת רשלנות, והנתבעת אחראית, מכוח אחריותה השלוחית, לכל נזקי התובע בשל מעשי השוטרים.

כמו כן טוען התובע, כי מעשי השוטרים היו בגדר הפרת חובה חקוקה.

לגבי ההליך הפלילי שנוהל בעניינו, לרבות מעצר למשך 6 ימים, שחרור בתנאים מגבילים, וניהול המשפט נגדו, טוען התובע כי אלה עולים כדי עוולת נגישה וכליאת שווא.

4.לגבי הנזק, טוען התובע בסעיפים 26 – 33 לכתב התביעה, כי מעשי הנתבעת הסבו לו את הנזקים הבאים:

90,000 ₪ - נזק בשל 6 ימי מעצר (לפי 15,000 ₪ ליום);

13,500 ₪ - נזק בשל הרחקה מהיישוב יצהר ופגיעה בחופש אקדמי ואוטונומיות הרצון של התובע למשך 9 חודשים (לפי 1,500 ₪ לחודש);

166 ₪ - ריבית והפרשי הצמדה בשל ההפקדה הכספית שהופקדה על ידי הוריו של התובע עם מעצרו, והוחזרה רק לאחר זיכויו;

50,000 ₪ - נזק בשל אי גיוסו של התובע לצה"ל ;

3,960 ₪ - שכר טרחת עו"ד עבור הגנתו של התובע בהליך הפלילי (נספח 15 לכתב התביעה).

5.על אף שהסכום הכולל של נזקי התובע, כפי שפורטו בכתב התביעה , מסתכם בסכום של 157,626 ₪ - העמיד התובע את תביעתו, לצורכי האגרה, על סכום של 100,000 ₪ בלבד (ראה סעיף 34 לכתב התביעה).

6.ביום 23.6.11 הודיעה הנתבעת, כי מבלי להודות בפרטי טענות התובע ומבלי להודות באחריות, נכונה היא לצמצם את ניהול התובענה לשאלת הנזק, ותשלם את סכום הנזק המוכח, כפי שיקבע בית המשפט, וכל זאת בכפוף למתן אפשרות לחקירת התובע בשאלת הנזק ובכפוף למתן אפשרות להביא עדויות הזמה, ככל שיהא צורך בכך.

ביום 5.7.11 הבהירה הנתבעת, כי אין בכוונתה לטעון ל"אשם תורם", וכתוצאה מכך ניתנה החלטה ביום 19.7.11 לפיה פטורה הנתבעת מהגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה, ונקבע דיון ליום 26.12.11 לצורך חקירת התובע לעניין גובה הנזק.

7.לאחר שמיעת עדותו של התובע ביום 26.12.11, נתבקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב לעניין גובה הנזק.