אודילוביץ נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (סגן הנשיאה, כב' השופט י' ריבלין), לפיו הורשע המערער בנהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה .

בית המשפט קמא פסל את המערער מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודש, הטיל עליו קנס בסך 1,200 ₪ ועונש של פסילה על תנאי.

ב"כ המערער טען, כי לפי ממצאי בית המשפט קמא, היה מקום להרשיע את המערער בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בלבד ולא בנהיגה בשכרות.

ב"כ המערער הוסיף וטען, כי מאחר שבית המשפט קמא קבע, כי משמעות הסירוב לא הוסברה כראוי למערער, לא ניתן לעשות שימוש בחזקת הסירוב.

לעניין הסירוב, יצוין, כי בית המשפט קבע, כי לא הוסברה למערער כראוי משמעותה של חזקת הסירוב, ואולם מאידך קבע בית המשפט, כי "אין ספק כי הנאשם סירב להיבדק בבדיקה השנייה ועובדה זו מחזקת את הראיות נגדו".

אכן, גם אם לא הוסבר למערער, כי משמעות הסירוב הינה, כי הנטל עובר אליו להוכיח כי לא היה שיכור, הרי שבנסיבות העניין, אין כל ספק שהמערער סירב להיבדק ובצדק הרשיעו בית המשפט קמא בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, על סמך מכלול הראיות שהיו בפניו.

מהתנהגותו החיצונית הבולטת והברורה בעליל של המערער עולות ראיות מעל לכל ספק סביר כדי להוכיח את שכרותו (ראה: ר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 463 בעמ' 468).

בדו"ח הפעולה של השוטר מאיר עמרני (ת/7), ביום 4.8.2008 בשעה 03:10 נכתב:

"רכב שהגיע מכיוון מוצא הבחין בניידת משטרה ונעמד במקום ומיד לאחר מכן החל בנסיעה לאחור בניסיון להתחמק..., לאחר שהוצא הנהג מרכבו, הבחנתי כי הנהג שיכור ושתוי , כאשר עיניו נפוחות ואדומות וריח חריף של אלכוהול נודף ממנו..., אציין כי החשוד סיכן את המשתמשים בכביש, כאשר רכב שחלף במקום נאלץ לעוקפו במסוכנות..., הנ"ל ביצע בדיקת נשיפון אשר הראתה שהוא עם אלכוהול, כמו כן דיבר באיטיות ואף אמר, כי שתה יותר מדי".

בדו"ח העיכוב מאותו יום בשעה 05:50, (ת/6) הגיב המערער לחשדות נגדו, כי נהג תחת השפעת אלכוהול וכי סירב להיבדק במילים:

"אני שתיתי די הרבה, אני לא זוכר 2/3 וודקה, אחר כך נמלך ואמר: לא שתיתי כלום, העניניים שלי אדומות בגלל הגז שהשפריצו השוטרי יס"מ".

בדברי הנהג, כאשר קיבל את הדו"ח, ניתן למצוא הודאה מפורשת (ת/4) כדלקמן:

"שתיתי יותר מדי, תעשה לי טובה תשחרר אותי".

כאשר נשאל המערער מהיכן להיכן נסע, הוא השיב, כי רצה להגיע ממוצא לרמות, "אבל עצרתי כי רציתי שיבוא להחליף אותי, לא הייתי במצב נהיגה". גם כאן, הודה כי שתה שני שליש ליטר וודקה בדירתו של חבר (ת/2). (אגב, אותו חבר וחברים נוספים שנכחו בדירה, לא העידו כעדי הגנה והדבר אומר דרשני לחובת המערער).

בית המשפט קמא קבע, כי עדויותיהם של השוטרים עמרני ומולאי אמינות עליו ומאידך, קבע, כי השינויים בגרסתו של המערער מצביעים על חוסר אמינותו ומטרתם להימלט מאימת הדין. בנסיבות אלה, היה רשאי בית המשפט קמא לקבוע, כי שתיית שני שליש וודקה היא שתייה מרובה מאוד שיש בה כדי להוביל לשכרות הרבה מעבר לסף הקבוע בחוק.

בית המשפט קמא גם קבע, כי המערער התנהג בצורה אלימה, עובדה שהצריכה את התערבות אנשי היס"מ.

לא למותר לציין, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בשיקולי מהימנות.

העונש שהוטל על המערער הינו העונש המינימאלי הקבוע בחוק (פסילה לתקופה של שנתיים) ואין מקום להתערב בו.

סוף דבר – הערעור נדחה.