אוגורו נ' משרד הפנים

פסק דין

1. עתירה לקבוע כי סמואל אוגבנה אוגורו (להלן: "העותר") זכאי להיות מוכר כפליט בישראל, או כי הוא זכאי להגנה מכוח עיקרון אי ההחזרה עד אשר יובהר המצב בארצו. לחילופין, להורות על ביטול החלטת משרד הפנים (להלן: "המשיב") לדחות על הסף את בקשת המקלט של העותר ולהורות למשיב לדון מחדש בבקשתו של העותר ולקיים לו ראיון עומק. לחילופי חילופין, להורות למשיב להעביר את חוות הדעת שנכתבה בעניינו של העותר, לוועדה המייעצת בהתאם לס' 6(א) לנוהל מבקשי מקלט, מס' 5.2.0012, מעודכן מיום 2.1.2011 (להלן: "הנוהל").

2. עיקרי העובדות וההליכים:

העותר, יליד 1965, מבקש מקלט מניגריה, נולד בכפר אפנואקפה ובהמשך עבר לכפר אזילו, שניהם חלק ממחוז אבוניי. לעותר אישה וילד.

אביו של העותר היה הצ'יף של כפר אזילו. ביום 26.2.2010 נרצח האב ע"י אנשי הכפר אסה עקב סכסוך הקיים בין שני הכפרים, במסגרתו מבקשים אנשי כפר אסה לתבוע זכויות בקרקעות הכפר אזילו.

לאחר מות אביו התבקש העותר ע"י בני כפרו להתמנות לצ'יף הכפר כיורש של אביו. העותר מתאר מספר אירועים שהתרחשו לאחר מכן בהם ניסו לטענתו אנשי כפר אסה להתנקש בחייו; כך ימים ספורים לאחר ההלוויה הבחין העותר כי חבורה של אנשים מהכפר אסה ארבה לו בדרכו ורק לאחר שנמלט לאזור הומה אדם שבו על עקבותיהם. בעקבות אירוע זה החליט העותר כי נשקפת סכנה לחייו ולכן אין הוא מעוניין להתמנות לתפקיד צ'יף הכפר. כמו כן עזב העותר את ביתו וחיפש מחבוא בבית דודו המתגורר בכפר אחר באותו מחוז.

לאחר שרודפיו של העותר הגיעו גם לבית דודו, בעת שלא היה בבית החליט העותר שעליו לברוח עם משפחתו לעיר הבירה, לאגוס. יום לאחר הגיעו לכפר, סיפרה לו אחת השכנות כי ארבעה גברים חיפשו אחריו. לכששמע זאת פנה העותר לכנסייה של העיר לבקש את עזרתו של הכומר. לעצתו ובעזרתו של הכומר הוציא העותר דרכון "לשעת הצורך" ועבר להתגורר בכנסייה שתהווה לו מקום מסתור.

לאחר כשנה הגיעו אנשי כפר אסה לביתה של אישתו בזמן ששהה בכנסייה ואיימו על החייה.

לטענת העותר כל המאורעות הנ"ל גרמו לו לעזוב את ארץ מולדתו ולעבור לישראל.

ביום 3.7.11 (כשנה לאחר הוצאת הדרכון) נכנס העותר לארץ כתייר וקיבל אשרת תייר מסוג ב/2 שהייתה תקפה לשלושה חודשים.

לאחר הגיעו לארץ הגיש העותר בקשת מקלט וביום 14.7.11 זומן לראיון ליום 4.10.11. מועד זה נדחה מספר פעמים כאשר בסופו של יום, ראיון בסיסי התקיים ביום 16.1.13.

הראיון שנערך בשפה האנגלית (לאחר שהצהיר העותר כי הוא דובר השפה) התקיים תחילה בהעדר נוכחותו של ב"כ העותר, אשר אישר זאת טלפונית והצטרף בשלב מאוחר יותר. משך הראיון הכולל היה כ-6 שעות לערך והוא צולם והוקלט. לבית המשפט הוגש העתק מהראיון (נספח א' לכתב העתירה).

ביום 24.2.13 נמסרה לעותר ההחלטה בדבר דחיית בקשתו על הסף, מהנימוק שטענת העותר אינה עומדת באף לא אחד מהקריטריונים המזכים לכאורה במתן מעמד פליט לפי אמנת ג'נבה בדבר מעמדם של הפליטים , 1951 (להלן "אמנת הפליטים") (העתק מההחלטה מצורף כנספח ג' לכתב העתירה).

3. טענות הצדדים:

טענות העותר:

לטענת העותר החלטתו של המשיב לדחות את בקשתו לוקה בפגמים מנהליים חמורים הן מהפן הפרוצדוראלי והן מהפן המהותי.

הפן הפרוצדוראלי- לעותר לא ניתנה אפשרות למצות את זכות הטיעון שלו, משום שהמשיב לא אפשר לו לערער על ההחלטה אלא לביהמ"ש. לטענת העותר לאור קביעתו של המשיב כי העותר לא ביסס את טענת רדיפתו היה עליו לכל הפחות להעביר את חוות דעתו לוועדה המייעצת בהתאם לס' 6)א) לנוהל .

הפן המהותי- החלטת המשיב מבוססת על טעות עובדתית וטעות משפטית. הטעות העובדתית היא שהמשיב הסיק כי האירוע שגרם לעותר לעזוב את מולדתו התרחש כשנה לפני המועד שבו אכן עזב העותר את המולדת, הנחה זו לא הייתה מבוססת על תשובת העותר ולטענתו הוא כלל לא נשאל על כך. בנוסף קביעתו של המשיב כי העותר לא נשא בנטל ההוכחה שמדינתו אינה יכולה להגן עליו ניתנה מבלי להכיר את הסכסוך על ממדיו והיבטיו השונים, המאלצים אף את צבא המדינה להתערב בו.

הטעות המשפטית בהחלטת המשיב מקורה בסיווג עילת בקשת המקלט כ"סכסוך קרקעות". לטענת העותר מדובר בעימות אלים אשר גרם לרדיפתו, תוך איומים ממשיים על חייו ועל חיי משפחתו, כאשר הקבוצה הרודפת אותו נתמכת ע"י שלטונות המחוז. דבר שלטענתו מעיד על כך שמדובר ברדיפה על רקע פוליטי או לחילופין על רקע השתייכותו של העותר לקיבוץ חברתי מסוים. "סכסוך הקרקעות" הוא רק תיאור הגדרתי של המצב ומה שעומד בבסיס הסכסוך הוא שליטה פוליטית ורדיפה אתנית, אשר מולידים עילות מוצדקות לבקשת מקלט מדיני ע"פ אמנת הפליטים.

עוד טוען העותר כי החלטת המשיב הדוחה את בקשתו למקלט הינה לקונית ולוקה בפגם של היעדר הנמקה, דבר המעיד כי המשיב לא שקל את הבקשה באופן רציני וראוי כמתבקש ממנו.