אובצ'ניקוב נ' משטרת ישראל / המחלקה לח'קירות שוטרים

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בית המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

עניינה של המחלוקת הינו מעצרה של התובעת ביום 23.5.2011.

אין חולק כי במועד הרלבנטי, ארבעה שוטרים של משטרת ישראל הגיעו לדירה ברח' ירושלים 25 בבת ים (להלן: "הדירה") לצורך חקירת מידע שהגיע לרשותם לגבי כך שבמקום מתנהל בית בושת. אין אף מחלוקת לגבי כך שתחילת פעולתם של השוטרים היתה תיחקורה של גב' ילנה קוזמה ששהתה בדירה הרלבנטית (להלן: "ילנה").

התובעת טוענת כי היא הגיעה לסביבת הדירה כיון שקבעה פגישה עם מתווך דירות, ובעודה ממתינה למתווך מחוץ לדירה – הגיע אחד השוטרים, תפס אותה בצווארה, דרש ממנה להתלוות אליו, משך אותה בשערות עד לדירה והכניס אותה לדירה בכוח. שם, לטענתה, הוא הטיח אותה על הספה, צעק עליה, לקח ממנה את התיק האישי שלה, קרע את הרצועות שלו ומשך שוב בשערות ראשה. בהמשך, הובלה התובעת יחד עם ילנה לתחנת המשטרה, ואחרי חקירה – שוחררו השתיים. התובעת מלינה כי החקירה התבצעה בשפה הרוסית אך נרשמה בעברית, בניגוד לחוק. לטענת התובעת – מעשיו האלימים של השוטר עולים כדי תקיפה והיא עותרת לפיצוי כספי בסך של 100,000 ₪ (כולל פיצוי עונשי).

הנתבעת טוענת כי כאשר ביצעו השוטרים את תשאולה של ילנה, ראה השוטר את התובעת מגיעה לכיון הדירה וכאשר ראתה שיש שם אנשים ושמעה את ההמולה שכרוכה בתשאולה של ילנה עשתה "אחורה פנה" והחלה להתרחק מהדירה, דבר שעורר את חשדו. לכן, יצא השוטר מהדירה לעכב את התובעת, וכוונתו היתה לחקור אותה לגבי מעורבות אפשרית בפעילות של בית הבושת. לטענתו היא סרבה לעצור, סרבה להזדהות וסרבה לסור עמו לדירה. או אז, הודיע השוטר לתובעת שהיא עצורה וניסה להוביל אותה לדירה תוך שהוא תופס בידה. לטענת הנתבעת, התובעת החלה להשתולל, ניסתה להשתחרר מתפיסתו של השוטר ואף לאחר שהובלה לדירה בסיוע של שוטר אחר – המשיכה להשתולל וחבטה בשוטרים באמצעות התיק.

התובעת הגישה כנגד השוטר תלונה למח"ש. ביום 22.12.2011 הוחלט שלא לפתוח בחקירה. ערעור שהגישה התובעת נדחה ביום 16.8.2012. מנגד, הנתבעת הגישה כנגד התובעת כתב אישום בגין עבירות תקיפת שוטרים ביום 14.5.2012. ביום 11.3.2013 ניתנה הכרעת הדין בתיק זה ובמסגרתה זוכתה התובעת מהאישומים מחמת הספק.

אחרי שהתיק נקבע לשמיעת ראיות, ביקשו באי כוחם של הצדדים לבטל את ישיבת ההוכחות וליתן פסק דין על בסיס המסמכים הקיימים בתיק, לרבות תצהירים, חקירות במשטרה, פרוטוקולים של ההליך הפלילי וכו'. בהחלטה מיום 28.4.2013 קבעתי חד משמעית כי לא ניתן לקבוע ממצאי מהימנות ללא שמיעת העדים ולא ניתן לקבוע מה היו העובדות המדויקות רק על בסיס המסמכים – במיוחד שעה שגרסת התובעת שונה כה משמעותית מגרסת השוטר המעורב (ושאר השוטרים). לאחר מכן, ביקשו הצדדים שינתן פסק דין על דרך הפשרה – על יסוד כל המסמכים הרלבנטים. לכן, אין כל אפשרות להעתר לבקשת באי כוחם של שני הצדדים אשר בסיכומיהם עותרים לכך שבהמ"ש יאמץ גרסה אחת על פני רעותה. אין בכוונתי לקבוע מהן העובדות לאשורן – והבהרתי שלא אעשה כן בהחלטות הקודמות. אומר רק שאני מוצאת קשיים משמעותיים בגרסאות של שני הצדדים.

עוד אבהיר כי העובדה שהתלונה למח"ש נגנזה והעובדה שהתיק הפלילי הסתיים בזיכוי מחמת הספק – אף הן לא יכולות לסייע בקביעות פוזטיביות חד משמעיות.

לאחר שקראתי את העדויות של כל הגורמים הרלבנטיים במשטרה (לרבות ילנה ושאר השוטרים), לאחר שבחנתי את המסמכים שהיו לנגד הגורמים הרלבנטיים במח"ש, לאחר שבחנתי את המסמכים שבתיק הפלילי כולל כמובן הכרעת הדין, לאחר בחינת שאר הראיות שהונחו לפתחי ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, לרבות הפסיקה שאליה הם מפנים- מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן וכי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 8,000 ₪ בתוספת החזר חלקי-יחסי של אגרת בהמ"ש בסך 1,750 ₪ ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ (כולל מע"מ) – והכל תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: