אהרנסון נ' עיריית נצרת

פסק דין

1.העותר הגיש עתירה מנהלית לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק חופש המידע") נגד המשיבה, עיריית נצרת, בה עתר להורות לה להשיב לפנייתו ולהעביר לו מסמכים הנוגעים לחובת המשיבה להנגיש את תחנות האוטובוס בתחומה של העיר נצרת.

עתירה זו הוגשה לאחר שפניות העותר אל המשיבה לא זכו למענה מצידה.

בתשובתה לעתירה, הבהירה המשיבה כי היא אינה חולקת על חובתה להשיב לפניית העותר, וכי היא מסכימה לסעד המבוקש בעתירה. בפועל, העבירה המשיבה לעיון העותר מסמכים לשביעות רצונו, כך שהדיון בעתירה התייתר. לפיכך, הגיעו הצדדים להסכמה כי יינתן פסק דין המקבל את העתירה. המחלוקת היחידה שנותרה להכרעה הינה בשאלה האם יש לחייב את המשיבה בהוצאות ההליך.

טיעוני הצדדים:

2.לטענת העותר, בכדי לגרום למשיבה למלא אחר חובתה החוקית ליתן מידע, נדרש הוא לפנות אליה בשתי בקשות מידע, שכללו שש פניות ותזכורות בכתב, הגשת העתירה והתראה בכתב לפני בקשה למתן פסק דין, וכן נדרש הוא לשלוש תגובות לבית המשפט.

חיוב המשיבה בהוצאות משמעותיות, אשר לעמדת העותר ראוי שיפסקו בסך כולל שלא יפחת מ- 30,000 ₪, נחוץ בכדי להרתיע את המשיבה מלהתנהל כך בעתיד.

עוד טוען העותר כי קיימת חשיבות ציבורית רבה בנושא המידע המבוקש- זכויות אנשים עם מוגבלויות, וכי חיוב המשיבה בהוצאות יגשים כוונת המחוקק בחוק חופש המידע, ביצירת אמצעי המסדיר העברה מהירה, זמינה וזולה של המידע לציבור.

3.המשיבה מבקשת להביא בחשבון, במסגרת השיקולים לקביעת גובה ההוצאות, את העובדה כי העותר מייצג את עצמו. עוד טוענת המשיבה, כי לאור תשובתה לעתירה, בה היא מסכימה לסעד המבוקש בעתירה, חסכה היא מזמנו של בית המשפט, ולא הייתה כל הצדקה לכך שהעותר יעמוד על שמיעת העתירה, למעט לצורך קביעת ההוצאות.

הסכום אותו מבקש העותר לפסוק לזכותו כהוצאות ושכר טרחת עו"ד, הינו סכום מופרז, בפרט משלא התקיים דיון בעתירה, ולעמדת המשיבה ניתן להסתפק בפסיקת הוצאות ושכר טרחה בסכום סמלי בלבד המתמצה בחיובה בהחזר האגרה ששולמה על ידי העותר.

דיון:

4.הזכות לקבלת מידע מרשות ציבורית הוכרה בפסיקת בתי המשפט בישראל עוד בטרם זכתה לעיגון בחוק חופש המידע בשנת 1999.

אין חולק באשר לחשיבות הזכות למידע והיקפה הרחב, הנובעים מחיוניותה לקיומו ולתפקודו התקין של המשטר הדמוקרטי. על חשיבותה של זכות זו עמדה כב' השופטת ע. ארבל בעע"ם 7024/03 עו"ד גבע נ' יעל גרמן, ראש העירייה הרצליה:

"בבסיסה של הזכות למידע מספר רציונלים עיקריים: ראשית, הזכות למידע נתפשת כחיונית לצורך הגשמת זכות היסוד החוקתית של הפרט לחופש הביטוי... 

חופש המידע הינו תנאי להגשמתה של זכות הציבור לדעת, ובהמשך ליכולתו של ציבור זה לבטא דעותיו ועמדותיו ...

רציונל נוסף שבבסיס הזכות למידע הינו תפישת הרשות כנאמן הציבור המחויב בראש ובראשונה לאינטרס הציבור ולא לאינטרס הפרטני של הרשות. המידע הנאסף בידי הרשות לטובת הציבור כולו הוא נאסף ולטובת כל אחד מיחידיו ... הרשות הציבורית מחזיקה את המידע בנאמנות עבור הציבור, אולם הציבור, כבעל המידע, זכאי לנגישות אל אשר שלו הוא..

על אלה יש להוסיף, כי הזכות למידע הינה אמצעי חשוב ומהותי ביכולתו של הציבור להפעיל פיקוח ובקרה על רשויות הציבור ולקחת חלק בעשיה השלטונית. לפרסום החלטות הרשות ומדיניותה יש חשיבות הן מאחר שלאורן יכול הפרט לתכנן התנהלותו ולקבל החלטות מושכלות, הן מאחר שיש חשיבות וערך לידיעת הרשות כי ההחלטה או המדיניות תיחשפנה לעיני כל - אלה משפיעים על תוכן ההחלטות..."

5.סעיף 7 לחוק חופש המידע קובע כי על הרשות הציבורית להודיע למבקש המידע, ללא שיהוי ולא יאוחר מ- 30 ימים מיום הגשת הבקשה, על החלטתה בבקשה. קיימת אפשרות להאריך את מועד התגובה ב-30 ימים נוספים, ובלבד שתימסר הודעה על כך למבקש המידע בכתב ובאופן מנומק.