אהרניאן נ' עיריית תל אביב-יפו ואח'

החלטה

בפני בקשה לצו המורה על ביטול העיקולים אשר הטילה המשיבה 1 על חשבון הבנק של המבקש אצל המשיב 4.

במסגרת תיק זה עותר המבקש לפסק דין המצהיר כי אין לו "כל נגיעה" למתחם המקרקעין אשר ברחוב מלקוש 22, שכונת עזרא, תל-אביב (להלן: "הנכס"), שלכן אסור למשיבים 1 – 3 (להלן: "המשיבים") לפעול כנגדו לגביית חובות בקשר עם הנכס. עוד עותר המבקש לצו המורה למשיבים להסיר את כל העיקולים אשר הוטלו על חשבונותיו אצל המשיב 4 ולצו המחייב את המשיבים לפצותו בסך של 20,000 ₪.

בתמצית, בכתב ההגנה טוענים המשיבים כי אביו המנוח של המבקש, מרדכי אהרוניאן ז"ל, החזיק בנכס ומשנפטר, נרשמו המבקש ושלושת אחיו בספרי המשיבה 1 כמחזיקים בנכס וכחייבים במסי הארנונה הנובעים מכך. עוד טוענים המשיבים כי המבקש, ביחד עם אחיו, מחזיקים בנכס ומנהלים בו בתי מלאכה.

משהועבר בירור התביעה למותב זה, נדחה המועד אשר נקבע להוכחות ובעקבות זאת הגיש המבקש בקשה זו למתן צו ביניים בדבר ביטול העיקולים (בקשה 7). לטענת המבקש, העיקולים גורמים לו לנזקים ומונעים ממנו לנהל את עסקיו. המבקש מציין כי בהליך נפרד שהתנהל בקשר עם הנכס (ת.א. 162766/09) הסכימו המשיבים למתן הצהרה דומה כלפי שלושת אחיו ואף לתשלום פיצויים על ידי המשיבה 1 בגין הליכים שננקטו כנגדם. המשיבים מצידם, טוענים כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בבקשה, שכן העיקולים הוטלו מכח פקודת המסים (גבייה) שלכן תקיפתם בסמכותו הבלעדית של בית המשפט לעניינים מנהליים. לכך משיב המבקש כי לפי הפסיקה דווקא לבתי המשפט האזרחיים הסמכות לדון במחלוקות כגון זו נשוא התביעה ולחילופין, מאחר והסעד העיקרי הנתבע הינו הסעד ההצהרתי, הרי שביטול העיקולים הינו סעד שבגררא. המבקש אף מציין שהמשיבים לא כפרו בסמכות בית המשפט במסגרת כתב ההגנה.

העיקול אשר הוטל על חשבונו של המבקש, הוטל על ידי המשיבה 1 בסמכותה לפי פקודת המסים (גביה). עתירת המבקש לביטולו של עיקול זה, הן במסגרת התיק העיקרי והן במסגרת בקשה זו לסעד זמני הזהה לסעד העיקרי, מבטאת איפה תקיפה ישירה של פעולה מנהלית של רשות מקומית.

ככלל, תקיפה ישירה של הליך מנהלי לגביית ארנונה, מצויה בסמכותו הבלעדית של בית המשפט לעניינים מנהליים (רע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' מוריס בלונדר, פ"ד נט(5), 473). בהתאם, עתירת המבקש לביטול העיקול מהווה תקיפה ישירה של פעולה מנהלית של המשיבה 1 ומקומה בבית המשפט לעניינים מנהליים.

דא עקא, שהעתירה לביטול העיקול איננה מבטאת את הטענה העיקרית אשר לה טוען המבקש בתיק זה. טענתו העיקרית של המבקש הינה להיעדר "כל נגיעה" לנכס וכפועל יוצא מכך עותר הוא לפסק דין הצהרתי ואף לפיצוי כספי. ביחס לעתירות אלו של המבקש לא טוענים כלל המשיבים שאינן בסמכות של בית משפט זה, כשם שנראה כי לא טענו כן בדיון הדומה אשר התקיים והסתיים בפשרה עם אחיו של המבקש. בירור סוגיה זו של הקשר בין המבקש לנכס בבית משפט אזרחי אף מתיישב עם ההלכה שלפיה "תכליתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לא הייתה הקמה של ערכאה דיונית שתפקידה לקבוע ממצאים עובדתיים בסכסוכים שבין הפרט לרשות המינהלית" (עע"מ 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט (6), 411). מובן שכך הוא הדבר גם ביחס לעתירת המבקש לפיצויים.

על אף כל זאת, שאלת הסמכות העניינית לדון בסעד העיקרי של ביטול העיקול לנוכח היותו למעשה סעד משני בתביעה, איננה זקוקה להכרעה בשלב זה של הדיון. המשיבים לא עתרו לסילוק התביעה על הסף, כולה או חלקים הימנה. כל שיש בפני בשלב זה הינה בקשה של המבקש לסעד זמני ולית מאן דפליג שבסמכותו של בית המשפט ליתן סעד זמני למבקש, אם עמד בתנאים לכך.

השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם קיומה לכאורה של עילת תביעה, מאזן הנוחות ושיקולים של צדק ויושר. כך ככלל. כך שבעתיים כאשר במסגרת הסעד הזמני עותר המבקש לסעד הסופי לו הוא עותר, שאז נדרש המבקש לעמוד ברף גבוה של ראיות לכאורה.

בעניין דנא, התברר כי בהליך אחר כבר הסכימו המשיבים לכך שאין לאחיו של המבקש כל קשר לנכס ואין הם חייבים בתשלום מסים בגינו. על פניו איפה, אין זו תביעת סרק והיא מעלה שאלה רצינית בה יש לדון, כך שיש ראיות לכאורה בהיקף הנדרש לשלב זה.

דא עקא, שלא כן לעניין מאזן הנוחות. תכליתו של סעד זמני הינה בדרך כלל שמירה על מצב קיים, אולם כאן עותר המבקש לשינוי מצב קיים וביטול פעולה בה נקטו המשיבים בסמכותם כרשות מנהלית. המבקש איננו מפרט אילו נזקים ייגרמו לו אלמלא יינתן הסעד הזמני המבוקש ומסתפק בטענות כוללניות. בתצהירו (בסע' 8) טוען המבקש כי באם תידחה התביעה יוכל לשלם למשיבים כל סכום שיושת עליו. טענה זו איננה מתיישבת עם טענה לנזק בלתי הפיך וכלל לא ברור איפה מדוע לא מציע המבקש למשיבים חלופה הולמת להמרת העיקול.

אף בחינת שיקולי צדק ותום לב איננה מטה הכף לזכות המבקש, כאשר המבקש איננו מציין כלל אימתי הוטל העיקול ואילו נכסים נתפסו במסגרתו.

אגב אורחה, לא ברור כלל מדוע הוגשה תביעה זו כנגד המשיבה 3 ומה ההבדל בין המשיב 2 למשיבה 1. דומני שבליבת המחלוקות עומדת המשיבה 1 בלבד, אך עניין זה ודאי יתברר בדיון בתיק העיקרי.

בנסיבות אלו אינני מוצא מקום למתן הצו הזמני לביטול העיקולים בשלב זה והבקשה נדחית. עניין ההוצאות יילקח בחשבון במתן פסק הדין.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"א, 26 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: