אהרן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 8/7/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערערת נותרה נכות זמנית בשיעור 10% מיום 27/11/12 ועד 30/6/13 ("ההחלטה").

טענות הצדדים:

2.טענת הערעור העיקרית היא שלמערערת נותרה נכות אורטופדית גבוהה מזו שקבעה הוועדה, בקרסול ובצוואר.

3.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי, אשר יצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות, המבוססות על החומר הרפואי שהיה לפני הוועדה, לרבות בדיקות MRI, ולאחר שהוועדה הקשיבה לתלונות המערערת.

5.הנכות האורטופדית בקרסול שמאל: הוועדה בדקה את המערערת, פירטה את טווחי תנועת הקרסול, ובין היתר ציינה: "אין נפיחות סביב הקרסול. רגישות דיפוזית למימוש הקרסול". בהתייחס לבדיקת MRI קרסול שמאל מיום 13/11/12, ציינה הוועדה "מבנה תקין של הגידים המיישרים והמכופפים ... אין קרע של הרצועות".

הוועדה קבעה למערערת נכות זמנית בגין מצב לאחר שבר בקרסול, לפי הפירוט הבא: נכות בשיעור 100% לתקופה שמיום 27/7/12 עד 26/9/12, לפי פריט ליקוי 35(1)(ז); נכות בשיעור 50% לתקופה שמיום 27/9/12 עד 26/10/12, לפי פריט ליקוי 35(1)(ה); נכות בשיעור 30% לתקופה שמיום 27/10/12 עד 26/11/12, לפי פריט ליקוי 35(1)(ד), ונכות בשיעור 10% לתקופה שמיום 27/11/12 ועד 30/6/13, לפי פריט 35(1)(ב).

6.לטענת המערערת, היה מקום לקבוע לה נכות לפי פריט ליקוי 35(1)(ז). בתגובתה מיום 18/2/14 הוסיפה המערערת וטענה כי נותחה בקרסול ביום 2/1/14, ו"לא ניתן בדיעבד להתעלם מהעובדה שאכן נותחה".

7.המערערת לא הצביעה על פגם בהחלטת הוועדה בנוגע לדרגת הנכות שנקבעה לה בגין מצב לאחר שבר בקרסול. טענתה בעניין פריט הליקוי שיישמה הוועדה מכוונת כנגד החלטתה רפואית המצויה בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה.

כלל הוא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של הנפגע, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהוות בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה.

אוסיף, כי העובדה שהמערערת נותחה בקרסולה בחודש ינואר 2014 אינה מעלה ואינה מורידה לעניין החלטת הוועדה, שכן הניתוח בוצע לאחר מועד כינוס הוועדה ולאחר שניתנה ההחלטה נשוא ערעור זה.

מכאן, שדין טענת ערעור זו להידחות.

8.הנכות האורטופדית בצוואר: הוועדה בדקה את המערערת, וקבעה "לורדוזיס צווארי שמור. בכפיפת הצוואר מגיעה עם הסנטר עד בית החזה, יישור °50, סיבוב לצדדים °60 לימין, °50 לשמאל, הטיה °45 דו"צ, כוח גס גפיים עליונים תקין". הוועדה הוסיפה ופירטה את ממצאי בדיקת ה- MRI עמוד שדרה צווארי מיום 25/10/12.

9.אין לקבל את הטענה כי "משנמצא נזק בחוליות הצוואר, חובה הייתה על הוועדה לקבוע נכות בהתאם לתקנה 37(5)(ג)". הוועדה מצאה ממצאים תקינים, ולכן לא קבעה למערערת נכות בגין הצוואר. בצדק טען המשיב כי הנכות לפי פריט הליקוי שציינה המערערת נקבעת בגין הגבלה בעמוד השדרה הצווארי, הגבלה שלא מצאה הוועדה בבדיקתה הקלינית. מדובר, אפוא, בקביעה רפואית מובהקת, המסורה לסמכותה הבלעדית של הוועדה.

משכך, גם דינה של טענת המערערת בנוגע לצוואר – להידחות.

10.הרכב הוועדה: המערערת הוסיפה וטענה כי יש לכלול בהרכב הוועדה שלושה מומחים, אך בנימוקיה הפנתה לתקנות הביטוח לאומי בענף נפגעי עבודה, שאינן רלוונטיות לעניינה.

עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה התכנסה ביום 8/7/13 בהרכב מומחה לרפואה פנימית ומומחה לאורטופדיה.