אהרונסון ואח' נ' מועצה אזורית גזר ואח'

החלטה

ביום 26/3/14 ניתן בתיק זה פסק דין המאמץ הסכמה אליה הגיעו הצדדים בהפסקת הדיון, ואשר הוכתבה לפרוטוקול לאחר ההפסקה, לעניין סגירתו של כביש שנסלל שלא כדין.

ביום 2/6/14 נדחתה בקשת המשיב 5 לתיקון פרוטוקול לעניין הסכמתו של נציג המשיב 5 לאותו הסדר שבין הצדדים. עוד קודם לכן נדחתה בקשת המשיב 5 לעיכוב ביצוע פסה"ד עד להכרעה בעניין תיקון הפרוטוקול; במסגרת בר"ע על כך ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי בביהמ"ש העליון, אך ביום 26/6/14 נמחקה אותה בר"ע לבקשת מבקשה, המשיב 5, וביצועו של פסה"ד אינו מעוכב עוד.

בין לבין, ביום 17/6/14, הגישו המשיבות 1-2 לבימ"ש זה בקשה לעיכוב ביצוע של פסה"ד למשך שנתיים, עד להסדרתו של הכביש נושא העתירה ופסה"ד. הבקשה הוגשה בגדר תקנה 43(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א-2000. טעמי הבקשה הם שלושה. האחד - השלכות כבדות ומשמעותיות ביותר של סגירתו של הכביש בלוח זמנים קצר, על תושבים, עסקים, ויישובים הסמוכים לו, לעומת התועלת שבסגירתו. השני – אי-הסכמת המשיב 5 לאותו הסדר. השלישי – פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים שלא היו צד להליך המשפטי, ואשר אף החלו בהליכים לביטולו של פסה"ד. כל זאת לפי הנטען בבקשה.

העברתי את הבקשה לתגובת כל יתר הצדדים.

המשיב 5, ועד מושב יציץ, תומך בבקשה.

המשיב 6, ועד מושב גני יוחנן, אינו מתנגד לבקשה, אך רק בתנאי שהמשיבה 1 תסדיר באופן מבוקר (עם שערים חשמליים) את הכניסה והיציאה מהכביש.

המשיב 3, ועד מושב רמות מאיר, מתנגד לבקשה, למעט לעניין צמצום חלק מהקטע המקורצף של הכביש.

העותרים, והמשיבים 4 ו-7, ועד מושב גני הדר ונת"י (בהתאמה), מתנגדים לבקשה.

לאחר בחינת טענות הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לבקשה ודינה להידחות.

עיכוב הביצוע בו מדברת תקנה 43 האמורה הוא עיכוב ביצוע לצרכי ערעור על פסה"ד ועד להכרעה בערעור. זו היא המסגרת הדיונית. אפשר לבקש את עיכוב הביצוע לאחר או בד בבד עם הגשת הערעור. אפשר לבקש זאת אף בטרם הגשת הערעור, כאשר יש הצהרה על כוונה לערער. אך הכל במסגרת ולצורך הערעור.

דא עקא, שבענייננו לא הוגש כל ערעור על פסה"ד, לא הוצהר על כל כוונה לערער על פסה"ד, ואף חלף המועד להגשת ערעור ופסה"ד נעשה לחלוט. והבקשה לעיכוב ביצוע כלל אינה מתייחסת לכל אפשרות של ערעור ואינה נסמכת על תכלית ערעורית כזו.

עיון בבקשה מלמד, כי היא מבוססת על טענות בדבר קשיים הצפויים לגורמים שונים בשל קיום פסה"ד, טענה לפגיעה בצדדים שלישיים, וטענה לעניין תוקפו ההסכמי של פסה"ד בשל פגם נטען בהסכמת המשיב 5. אך בכל הכבוד, אין בטיעונים אלו כדי לאפשר שימוש בכלי הדיוני של עיכוב ביצוע לצרכי ערעור.

ייתכן ופסה"ד אכן מסב קשיים ואי-נוחות למי מהצדדים – אך אין בזאת כדי להקים להם זכות לשנות שלא-בהסכמה מהוראות ההסכם שקיבל תוקף של פס"ד, בדרך זו של עיכוב ביצוע לשנתיים שלא במסגרת ערעור. המשיבות 1-2 יכולות, כמובן, לנסות ולשכנע את כל הצדדים להסכים ולשנות מהמוסכם – אך כל עוד לא הושגה הסכמה שכזו, נותר ההסכם שקיבל תוקף של פס"ד עומד על כנו, לרבות כל תנאיו והוראותיו, ובכלל זה לוחות הזמנים שהוסכמו בו.

עניינם של הצדדים השלישיים הנפגעים, כך למדתי מהבקשה, תלוי ועומד היום בהליך אחר בבימ"ש זה. יפנו אפוא אותם צדדים שלישיים בבקשות במסגרת אותו הליך, אם ירצו בכך – אך אין הדבר מקנה למשיבות 1-2 כאן כל זכות לעיכוב ביצוע הנטולה מכל הקשר דיוני.

ואשר לטענת המשיב 5 להעדר הסכמה מצידו למתן פסה"ד – זו הרי כבר נדונה ונדחתה בתיק זה כאמור לעיל, במסגרת הבקשה הנזכרת לתיקון הפרוטוקול. לכן בוודאי שלא ניתן לשוב ולטעון אותה כאן, גם אם מפי המשיבות 1-2, לאחר שנדחתה כאמור; וממילא שאין בה כדי להקים למשיבות 1-2 כל זכות נטולת כל הקשר דיוני כאמור לעיכוב ביצוע. ויצוין (ומבלי שיש בדבריי אלו כל הבעת עמדה כאילו יש כל ממש בטענות כאלו לגופן), כי אף בפני המשיב 5 פתוחה הדרך הדיונית לביטול ההסכמה ופסה"ד בהליכים נפרדים – אך גם לזאת אין כל קשר לבקשה הנוכחית של המשיבות 1-2 לעיכוב ביצוע.

מכל הטעמים האמורים לעיל – אני דוחה את הבקשה לעיכוב הביצוע של המשיבות 1-2.

המשיבות 1-2 ביחד ולחוד ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה לצדדים שהתנגדו ללא סייג ונדרשו להשיב , לפי המפורט להלן: לעותרים - 3,000 ₪, למשיב 7 - 3,000 ₪, ולמשיב 4 - 2,000 ₪.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ד, 02 יולי 2014, בהעדר הצדדים.