אהרוניאן נ' פרקליטות המדינה

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"ג 23306-01-18 ובעפ"ג 25691-01-18 (השופטת העמיתה ד' ברלינר, השופטת א' נחליאלי רוט, והשופט ש' יניב) מיום 23.4.2018, אשר דחה את ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"פ 17333-06-15 (השופט ע' דרויאן-גמליאל) מיום 26.4.2017, ומנגד קיבל באופן חלקי את ערעור המבקש על גזר הדין, והעמיד את עונשו על 9 חודשי מאסר בפועל (חלף 12 חודשי מאסר בפועל שהושתו עליו על ידי בית המשפט השלום).

           יתר רכיבי העונש – 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 30,000 ש"ח או 3 חודשי מאסר תמורתו – נותרו על כנם. יצוין, כי ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נסוב בתחילה גם על הכרעת הדין, אולם בהמלצת בית המשפט המחוזי חזר בו המבקש מערעורו על הכרעת הדין.

ההליך בבית המשפט השלום

2. המבקש הורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

           על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, במהלך שנת 2002, יזם המבקש פרויקט להשבת מי הקולחין של דימונה, אשר נועד להשמיש את מי הקולחין של העיר להשקיה חקלאית ולספקם למספר צרכנים. המבקש פנה לרשות הממשלתית למים וביוב (להלן: רשות המים) וביקש את סיועהּ במימון הפרויקט, על בסיס החלטת ממשלה משנת 2000, במסגרתה הוחלט לקדם ולסייע ליזמים פרטיים להקים מפעלים להשבת מי קולחין באמצעות מענקי מדינה.

           רשות המים, אשר החליטה לאשר את שלב א' של הפרויקט, נשאה בעלות של 40% מההוצאה שאושרה לשלב זה בפרויקט, על סמך חשבונות ביצוע שהגיש המבקש מעת לעת לרשות המים, בהתאם לקצב התקדמות הפרויקט.

           במהלך שנת 2005, לאחר שהושלם ביצוע השלב הקודם, ביקש המבקש להרחיב את הפרויקט, ופנה לרשות המים בבקשה לקבלת מענק נוסף (להלן: שלב ב'). גם בקשה זו אושרה על ידי רשות המים, והוחלט להעניק למבקש מענק בשיעור של 40% מעלותו המשוערת של הפרויקט. בשנת 2007 הוגדל המענק והועמד על שיעור של 54% לפרויקט כולו. 

           על פי כתב ההתחייבות שנחתם בין המבקש לבין רשות המים, אבן הדרך הראשונה בשלב ב' של הפרויקט – הנחת צינורות להובלת מים לאורך תוואי הפרויקט כולו – צריכה היתה להיות מבוצעת עד חודש אוגוסט 2006.

           ביום 24.8.2006 או בסמוך לכך, לאחר שנשלח למבקש מכתב מרשות המים לפיו אין הוא עומד בלוח הזמנים שנקבע בכתב ההתחייבות, הגיש המבקש ביודעין לרשות המים חשבון ביצוע מזויף, בו תוארו בכזב אספקת קווי צינורות לכאורה של שלב ב' ועבודות להנחתם באמצעות קבלן משנה, חברת המרתך בנגב בע"מ (להלן: חברת המרתך), אשר לא בוצעו בפועל. בהתבסס על חשבון הביצוע המזויף קיבל המבקש במרמה בנסיבות מחמירות מרשות המים סך כולל של 1,250,457 ש"ח.