אהרוני נ' ליפשיץ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 6.12.12 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע 1, שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

כתוצאה מהתאונה רכב תובע הוכרז כאובדן כללי והוא קיבל מהנתבעת 2 ערך רכבו פחות סכום של 16,270 ש"ח שהוא מהווה 15 אחוז משווי הרכב.

הנתבעת 2 סברה שיש להפחית סכום זה בגין רשלנות תורמת של התובע בעת תאונה.

מעבר לסכום האמור, התובע גם עותר להוצאות ועוגמת נפש בסכום של 3,000 ₪.

אין מחלוקת בין בעלי הדין שמדובר בתאונת דרכים אשר התרחשה בצומת כתוצאה מכך שהנתבע לא ציית לתמרור עצור וכך גרם לתאונה.

הנתבע 1 אף הועמד לדין והורשע בגין אי ציות לתמרור.

יחד עם זאת, הנתבעת 2 בהסתמך על פסיקה באותו נושא, טוענת שאף אם רוב האחריות לתאונה מוטל על הנתבע יש בכל זאת לייחס לתובע רשלנות תורמת וזאת מכיוון שכלל ידוע הוא שזכות קדימה אינה זכות מוחלטת.

במהלך החקירה הנגדית של התובע הוצגו בפניו מס' שאלות המתייחסות לכך שלא הבחין כלל ברכב התובע בעת התאונה.

לאחר ששקלתי את טענת הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי. להלן הנימוקים:

1.אין מחלוקת על כך שהנתבע לא ציית לתמרור עצור וזו הסיבה העיקרית לתאונה.

2.התובע מודה שלא הבחין ברכב הנתבע אלא ברגע התאונה בלבד וזאת לטענתו מכיון שהנתבע נסע במהירות מופרזת ולכן לא היתה לתובע כל הזדמנות להבחין בו.

כמו כן, שדה ראייה במקום מוגבל ושהתובע בעצמו נסע במהירות נמוכה מכיון שהוא מכיר את הצומת והוא קרוב לביתו.

3.עיון בתמונות של שני כלי הרכב ובעיקר ברכב הנתבע לא מתיישב עם טענת התובע שהנתבע נסע במהירות גבוהה. הנזק לרכב הנתבע הוא יחסית מינורי.

4.העובדה שהתובע מכיר את הצומת ויודע שיש לו שדה ראיה מוגבל דווקא מחזקת את טענת הנתבעים שהוא לא התחשב בצורה נאותה בנסיבות הקיימות בכביש בעת התאונה בעיקר שדובר ביום גשום.

5.בנסיבות אלו, אני סבור שהתובע תרם לתאונה הזאת, אם כי שיעור התרומה שלו הוא 7.5 אחוז בלבד.

באשר לנזקי התובע, אין להעניק לו כל סכום בגין עוגמת נפש.

אשר על כן, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 8,135 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון כאשר

סכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.