אהרוני משה ואח' נ' יהודה בן משה

החלטה

1.לפני בקשה למתן היתר לפיצול סעדים, שהינה בעצם בקשה למפרע, במסגרתה עותרים המבקשים להתיר להם בדיעבד הגשתה של תביעה נוספת, היא ת.א. 41007-04-10 (להלן: "ההליך הנוסף") שנפתחה זה מכבר ביום 29.4.10. הדיון בהליך הנוסף הינו תלוי ועומד בפני כב' הש' תמר אברהמי ועילתו – תביעה לדמי שימוש במקרקעין. המבקשים מציינים כי הם מגישים בקשתם זו למען הזהירות בלבד.

2.אטעים ואציין כי התביעה המתנהלת לפני הינה תביעה קניינית לסעד של פירוק שיתוף במקרקעין.

3.הבקשה הוגשה תוך ציון עמדתו הטלפונית של ב"כ המשיב, לפיה מותיר האחרון את ההכרעה בהחלטה זו לשיקול דעתו של בית המשפט. אלא שאז הגיעה תגובתו של המשיב עצמו במסגרתה התנגד לבקשה מכמה טעמים: ראשית טען כי הבקשה הוגשה באיחור וכי בנסיבות בהן כבר נפתח ההליך הנוסף לא ניתן לקבל היתר בדיעבד לפיצול הסעדים; שנית, טען כי בהליך הנוסף הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מהטעם של העדר היתר לפיצול סעדים, ולפיכך הכרעה בבקשה זו עלולה להביא למצב של הכרעות סותרות בשני ההליכים; לבסוף טען המשיב כי המבקשים פועלים בחוסר תום לב בפנייתם לשני הליכים נפרדים וכי נמנעו בעבר במזיד מלתבוע בעילה הכספית.

4.בע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח', פ"ד מה(2) 811, ובפסיקות מוקדמות יותר המאוזכרות בו, נקבע זה מכבר כי בקשה לפיצול סעדים ניתן להגיש בכל זמן שהתובענה תלויה ועומדת בפני בית המשפט (ראו גם: ע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם, פ"ד מב(1) 541). לפיכך, ברי כי דין טענתו הראשונה של המשיב להידחות.

5.גם טענתו בעניין החשש מהכרעות סותרות – דינה להדחות: בהחלטת יום 26.9.11 בהליך הנוסף, נעתרה כב' הש' אברהמי לבקשת התובעים שם (המבקשים דכאן) להאריך להם המועד להגשת תגובתם לבקשת הנתבע שם (המשיב דכאן) לסילוק על הסף, עד למתן החלטתי בבקשה דנן לפיצול סעדים, כך שממילא הכרעתה תינתן רק לאחר הכרעתי בבקשה זו, ונמנע מאליו החשש למתן הכרעות סותרות.

6.לגופו של עניין – תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובעת את העיקרון לפיו תובענה צריכה להכיל את מלוא הסעד הנדרש:

"א. תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט.

ב. תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה."

7.הכלל הוא כי תובע המגיש תביעה בעילה מסוימת חייב לתבוע במסגרת אותה תביעה את כל הסעדים להם הוא זכאי בגין אותה עילה, והרציונאל העומד מאחורי כלל זה הוא מניעת הטרדתו של הנתבע בתביעות חוזרות ונשנות תחת אותה עילה. עם זאת, כשקיימות מספר עילות תביעה שכל אחת מהן מצמיחה סעד נפרד – בעל הדין לא זקוק לרשות בית המשפט כדי להגיש תביעה נפרדת בגין כל אחת מעילות אלו (השוו: ר"ע 236/84 אשתר נ' נפתלי, פ"ד לח(2) 665).

8.כאמור, התביעה שלפני הינה תביעה שמקורה בעילה קניינית לסעד פירוק שיתוף במקרקעין, בעוד שבהליך הנוסף מדובר בתביעה כספית לדמי שימוש במקרקעין. אטעים כי המשיב כלל לא התייחס לגופו של עניין לטענה המשפטית בדבר זכותם של המבקשים לפצל סעדיהם מקום בו מדובר בשתי עילות נפרדות המצמיחות סעדים שונים, ורק טען בעלמא כי אלו פועלים בחוסר תום לב.

9.לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המבקשים כלל לא זקוקים לאישור בית המשפט לפיצול סעדיהם לשם הגשת התביעה שבהליך הנוסף. בנסיבות אלו, אני מוחק את הבקשה ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ב, 26 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: