אהרוני ואח' נ' זהר

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התגוננות מטעם המבקשת.

המבקשת מבססת את בקשתה על הטענה כי כתב התביעה מעולם לא הומצא לה. בהתאם לכך, המבקשת טוענת כי הכתובת המצוינת בכתב התביעה ובאישור המסירה, אינה כתובתה המדויקת, שכן המבקשת מתגוררת ברחוב ברקת 13 בצפת ואילו באישור המסירה נרשם כי המוסר הגיע לנווה אורנים/כנען ב' בצפת ומסר את התביעה למבקשת, אשר סירבה להזדהות ולחתום על אישור המסירה. המבקשת מטעימה עוד כי היא מתגוררת בבית צמוד קרקע שהכניסה אליו הינה דרך שער ראשי הקבוע בחצר הדירה, מדובר בשער נעול דרך קבע ולפיכך, אין זה אפשרי כי המוסר הצליח להגיע לדלת ביתה של המבקשת ולפגוש בה. לא ברור אף כיצד זיהה המוסר את המבקשת אם היא סירבה להזדהות. לטענת המבקשת, נודע לה אודות הגשת כתב התביעה ופסק הדין רק מספר ימים עובר להגשת הבקשה לביטול פסק הדין וזאת באקראי, עת הוציא ב"כ נסח רישום של הדירה וגילה כי רובץ עליה עיקול שהוטל לצורך ביצוע פסק הדין בתיק זה. נוכח כל האמור, המבקשת עותרת לביטול פסק הדין מחובת הצדק ולחילופין מתוקף שיקול דעת בית המשפט על סמך טענות ההגנה שבפיה.

המשיבים בתגובתם, התייחסו לטענות ההגנה של המבקשת בניסיון להראות כי אין בפיה הגנה בפני התביעה. לעניין המסירה, המשיבים טוענים כי המבקשת מתגוררת בבית הנמצא בנווה אורנים בשכונת כנען בצפת. עובדה זו אף עולה מתוך עיון בנספחי הבקשה דנן. בתצהירו של המשיב מס' 2, שהוגש בתמיכה לתגובה, הוא הצהיר כי הוא מכיר את הבית ובעבר אף מונה ככונס נכסים עליו, ביקר בו הרבה מאוד פעמים וביצע מסירות למבקשת ואף יש לו תמונות של הבית. על סמך האמור, המשיב 2 תידרך את המוסר כיצד להגיע לבית ואף הבהיר לו את דרך התנהלות המבקשת שנועלת את השער ומסרבת לקבל מכתבים אפילו כאשר פוגשים בה. זה אירע מספר פעמים למשיב 2 וכך אירע למוסר.

בדיון שהתקיים בפני ביום 3.6.12, המבקשת נחקרה על תצהירה וב"כ הצדדים ויתרו על סיכומים, למעט בעניינים נקודתיים שביקשו להדגיש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה וכן שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל, ואלה נימוקיי –

ההלכה הפסוקה בשאלת ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר, נקבעה בפסק הדין המנחה של כבוד השופט זוסמן בע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח' 395, אשר קבע כי:

"פסק הדין אשר ניתן שלא כהלכה דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק..

ניתן פסק דין כהלכה יציג לעצמו בית המשפט אשר אליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו:

ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט.

שנית, ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש".

ראה בנוסף, לענין זה :

ע"א 442/89 עלאדין ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מג (3), פ"ד 824; ע"א 164/63 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד י"ז 349.

תחילה יש לבדוק, איפוא, אם פסק הדין ניתן כהלכה לאחר ביצוע המצאה כדין למבקשת, אם לאו.

עיון באישור המסירה שהוגש בתמיכה לבקשה למתן פסק הדין, משקף המצאה של כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקשת ביום 4.4.11 בשעה 18:40 בביתה הנמצא בנווה אורנים (שכונת כנען ב') בצפת, כאשר המבקשת סירבה לחתום על אישור המסירה ולהזדהות בפני המוסר.

אישור מסירה זה נתמך בתצהירו של המוסר, שבמסגרתו הוא מצהיר על אמיתות הפרטים שצויינו באישור המסירה.

כבר עתה אציין, כי אין בידי לקבל את הטענה כי מדובר במסירה שלא כדין עקב ציון כתובת לא מדוייקת, שכן הן מהמסמכים שצורפו לבקשה והן מחקירתה של המבקשת בפני עלה כי מדובר בכתובת ששימשה את המבקשת לאורך שנים, עד לחודש 1/11, מועד שבו קיבלה המבקשת כתובת מדוייקת לביתה.

יחד עם זאת, הנני סבורה כי נפל באישור המסירה פגם אחר, שעניינו העדר פירוט של דרך זיהוי המבקשת. עיון באישור המסירה ובתצהיר שצורף לו, מגלה כי אין בו כל זכר לדרך זיהויה של המבקשת על ידי המוסר. באישור המסירה ובתצהיר הסתפק המוסר בציון המילים "סירבה לחתום ולהזדהות", ברם לא מצא לנכון לציין כיצד, איפוא, אומתה זהותה של המבקשת על ידו. ראוי היה כי המוסר יציין כיצד אכן ידע כי מדובר במבקשת ששמה רשום באישור המסירה. די היה בכך שהמוסר יציין כי הוא מכיר את המבקשת אישית או כי אימת את זהותה מול השכנים או אף להזכיר כי תיאור המקבלת תואם את התיאורים אותם קיבל מהמשיב 2. דבר מזה לא נעשה, ויש בכך כדי לפגום במסירה. זה המקום לציין, כי על אף שטענה זו עלתה בבקשה, המשיבים לא מצאו לנכון לתמוך את תגובתם בתצהיר מטעם המוסר שבמסגרתו יתייחס לעניין זה והסתפקו בתצהירו של המשיב 2, שבוודאי אינו יכול להעיד באופן ישיר אודות נסיבות המסירה.

די בפגם האמור כדי להצדיק את ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

למעלה מן המותר, אציין כי השוואה חזותית בין חתימתו של המוסר על גבי אישור המסירה לזו המופיעה על התצהיר אכן מגלה שוני בין שתי החתימות, דבר הפוגם אף הוא במהימנות המסירה.