אהרון נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.

פסק דין

1.בשנת 2007 נטלה התובעת אצל הנתבע (להלן: "הבנק"), "הלוואה למשתכנים בתנאים מועדפים לאוכלוסיית המורים מעבירי משכורת באמצעות הבנק". מדובר היה בהלוואה שסכום הקרן שלה עמד אז על סך 241,750 ₪ והיא ניתנה למשך 240 חודשים (דהיינו – 20 שנים).

2.לטענת התובעת, הלוואה זו ניטלה על ידה בשעתו כשהיא היתה נתונה בהליך גירושין שבמסגרתו ביקשה לרכוש לעצמה דירה, בידעה כי בסיומו של הליך זה היא עתידה לקבל, בתוך זמן לא רב, סכומי כסף אשר יאפשרו לה לפרוע את ההלוואה בתוך שנים בודדות והיא לא תידרש למשך הזמן הרב שניתן לה על ידי הבנק לעשות כן.

3.במצב דברים זה, כך לטענת התובעת, ביקשה היא להבהיר לנציגת הבנק אשר טיפלה בה אז, הגב' נגה בן בסט, כי היא תיטול את ההלוואה "אך ורק בתנאי שתהא פטורה מעמלת יציאה ו/או עמלת פרעון מוקדם".

4.התובעת טוענת כי בפגישתה עם הגב' בן בסט, היא לוותה על ידי מר אבשלום מצרפי וכי לאחר שווידאה כי דרישותיה ותנאיה ברורים ומוסכמים, חתמה על מסמכי ההלוואה.

5.בתביעתה להחזר עמלת פרעון מוקדם בסך 12,000 ₪ אותה היא נאלצה לשלם בסופו של דבר, על פי דרישת הבנק, בלית ברירה ובניגוד למוסכם, טוענת התובעת כי הבנק חייב אותה בתשלום העמלה שלא כדין. לטענת התובעת, גם בשנת 2010 כשהיא בקשה לבדוק אפשרות של מחזור ההלוואה אמרה לה הגב' בן בסט שאם יבוצע ההחזר מהון עצמי היא לא תחויב בעמלה זו וכעבור כשנה נוספת, כשביקשה להפחית את סכום ההלוואה בהפקדת 90,000 ₪, נמסר לה כי יהיה עליה לשלם עמלה בסך 60 ₪ בלבד.

התובעת מוסיפה וטוענת כי הבנק אשר נהג כלפיה בחוסר תום לב, גרם לה נזקים נוספים בסך 5,160 ש"ח הכוללים 4,000 ₪ בגין עגמת נפש ו- 1,160 ₪ שכר טרחתו של עורך דין אשר פנה בשמה בזמנו אל הבנק בנסיון לבטל את רוע הגזירה, אך לא הצליח לעשות כן בשל סירוב הבנק, אשר הציע לה באותו שלב פשרה שבמסגרתה תפוצה היא בסכום המהווה 20% מהעמלה שנגבתה ממנה.

6.גב' בן בסט אשר הופיעה מטעם הבנק בדיון שהתקיים בפני, אישרה כי היא זוכרת את הפגישה אליה הגיעה התובעת כשהיא מלווה במר מצרפי ואמרה שמצבה האישי של התובעת היה אכן ידוע לה אז. לנוכח טענתה כי היא "איננה זוכרת להגיד מה היה במקרה זה" פניתי אל הגב' בן בסט ושאלתי אותה ב"רחל בתך הקטנה", האם זכורה לה בקשת התובעת לפטור מעמלת פרעון מוקדם. לשאלה זו השיבה היא:

"אני הסברתי שניתן לפרוע את ההלוואה, אבל אני לא זוכרת אם הסברתי

את נושא העמלות. אני רוצה גם לציין שבאותה תקופה לא היו מסלולים

ללא עמלת פרעון... לגבי הנקודה שהיא אומרת אני לא זוכרת, אבל אני

אומרת שבאותה תקופה לא היו מסלולים שהיו פטורים מעמלת פרעון

מוקדם".

7.בתגובה לטענה זו של הגב' בן בסט, הציגה בפניה התובעת הסכם הלוואה של חברתה אשר לטענתה קבלה באותה תקופה הלוואה שהיתה פטורה מעמלת פרעון מוקדם (נ/1). לכך השיבה הגב' בן בסט כי מדובר במסלול הלוואה שונה – תשובה העומדת בסתירה לטענה לפי באותה תקופה "לא היו מסלולים שהיו פטורים מעמלת פרעון מוקדם".

8.מר מצרפי שהעיד מטעם התובעת, אישר את טענותיה באמרו: "ישבנו עם נגה ונגה אמרה שהיא לא תשלם קנס יציאה אלא 60 ₪" והוסיף כי לימים כשסיפרה לו התובעת שהבנק דורש ממנה "קנס יציאה" הוא אמר כי אינו מאמין לכך ואז פנה בעצמו אל הגב' בן בסט אשר טענה כי היא איננה זוכרת סיכום כזה ואילו הוא אמר לה שהרי ברור היה לכל שהתובעת לוקחת משכנתא והיא תמכור את הבית ותחזיר את המשכנתא לבנק".

9.ראיה נוספת אותה מצאתי רלבנטית להשלמת התמונה העובדתית במקרה זה, מצויה בתשובת היחידה לפניות הציבור של הבנק אל פניית התובעת אליה, מיום 19.5.11, בה נכתב כך:

"בשל חלוף הזמן (כ- 4 שנים) מאז שנטלת את ההלוואה,

אין זה סביר שהפקידה תזכור לפרטים את חילופי הדברים ביניכן

אולם על פי הצהרתה, כשפנית אליה לפני שנה לעניין פרעון ההלוואה,

ציינה בפניך כי תחויבי בעמלת היוון (פרעון מוקדם).