אהרון נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 10.2.14.

על המבקש הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירת מופרזת דו"ח תנועה מס' 90500379913 מיום 2.7.12.

במקרה דנן מדובר בדו"ח, שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקש. לטענת המבקש, הוא הבעלים של זכות ציבורית להפעלת מונית ובשל כך רשום הוא גם כבעליה, אולם בפועל המונית מושכרת לנהגים שונים. לטענתו, מר רם נייגס, הוא אשר נהג במונית בעת ביצוע העבירה ועל כן מבקש הסבת הדו"ח האמור אליו. לדבריו מאחר וקיימת בעיה בקבלת דברי דואר במקום מגוריו הוא לא קיבל הדו"ח לידיו ועל כן נבצר ממנו להגיש בקשה במועד.

לבקשה צורף תצהיר לתמיכה בטענה, כי מר נייגס רם הוא אשר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

הבקשה הועברה לתגובת המשיבה אשר התנגדה לה וציינה, כי כפי העולה מהבקשה, המבקש לא הגיש בקשתו להסבת הדו"ח במועדים הקבועים ולפיכך דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה

בתאריך 5.7.12 נשלח הדו"ח בדואר רשום לכתובתו הרשומה והעדכנית של המבקש (דואר רשום RR-010185644H4). דבר הדואר חזר לשולח בציון לא נדרש, כך שבהתאם לתקנה 44 א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת "חזקת מסירה", ועל המבקש מוטל הנטל להפריכה.

המבקש טען כי הודעת הקנס נשוא הבקשה לא נמסרה לידיו עקב בעיות בקבלת דברי דואר באזור מגוריו, אולם בעצם הזמנת תא דואר פרטי ביום 11.10.13, למעלה משנה לאחר מועד ביצוע העבירה, אין כדי לאשש טענתו, כי היתה בעיה כנטען בבקשה בקבלת דברי דואר במועד הרלוונטי.

יתרה מכך, המבקש לא ציין מניין נודע לו על הדו"ח והיאך זה הגיע לידיו אלא הסתפק בטענה בעלמא שלא קיבל הדו"ח עקב כשל בחלוקת הדואר וכי מיד כשנודע לו אודות הדו"ח האמור הגיש בקשה להישפט.

היינו, המבקש לא הוכיח, כי ההודעה לא נדרשה על ידו מסיבות שאינן תלויות בו ולפיכך החזקה לא נסתרה.

משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה בחלוף 90 הימים שנקבעו בסעיף 229 (א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229 (חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו.

עוד קבע העליון כי הארכת מועד תינתן לא בנקל אלא במקרים מיוחדים כגון אלה בהם הוכח כי המבקש לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י .

במקרה דנן מדובר במבקש אשר מחזיק ברישיון מונית הרשומה על שמו ואשר נמצאת, לטענתו, כל העת בחזקת נהגים אחרים. במצב דברים זה, ולאור העובדה כי ידע שישנה בעיה עם חלוקת הדואר עובר למקרה דנן, נדרש המבקש למשנה זהירות במעקב אחר כלי הרכב, טיפול בעבירות ובדו"חות תנועה. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

בעניין הטענות לבעיות בחלוקת דברי דואר ראה דברי כב' השופטת נ' אהד בעפ"ת 4740-02-12 בן אפרים נ' מ"י.

מעבר לדרוש אציין, כי כבר נפסק שאי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראה לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל וכן עפ"ת (מרכז) 29393-11-09‏ ‏שלום מיכאלי נ' מדינת ישראל.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: