אהרון נ' אזרן ואח'

פסק דין

ביום 30.5.09 עת נהג הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ברכבה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), פגע הנתבע ברכבה של התובעת (רכב שהינו בבעלות בעלה של התובעת) שחנה בחנייה שבביתה. בעקבות האירוע ניזוק רכב התובעת בחלקו האחורי, נזקו הוערך ב 19,845 ₪ בהתאם לדו"ח שמאי שצורף לכתב התביעה.

התובעת פנתה לחברת "איי די איי חברה לביטוח בע"מ" אשר ביטחה את הרכב הפוגע בביטוח מקיף, אך חברת הביטוח דחתה את פנייתה בטענה כי הנתבע היה נהג צעיר וכי הפוליסה שרכשה הנתבעת אינה מכסה נהג צעיר. התובעת לא הגישה תביעה לחברת הביטוח של רכבה.

הנתבעים לא כפרו באחריותם לתאונה. אם כי, המחלוקת בענייננו הינה בשאלת גובה הנזק.

הנתבעים טוענים כי הנזק נופח על ידי התובעת וכולל ראשי נזק שאין לפסקם, כך לדוגמא התובעת דורשת שיפוי בגין השכרת רכב חלופי בין התאריכים 6.6.09 ועד 30.7.09 בעלות של 4,437 ₪. הנתבעים טוענים כי השכרת רכב חלופי אינה נזק המצדיק שיפוי, לטענתם לתובעת ישולם נזקה בגין הפגיעה ברכב ובכך מתמצאת עילת תביעתה.

זאת ועוד, התובעת דורשת שיפוי בסך 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש שכן רכבה ניזוק כשהייתה בחודשי הריונה האחרונים והיא זו אשר הייתה המשתמשת העיקרית ברכב הניזוק, מנגד טוענים הנתבעים כי לתובעת לא נגרמה כל עוגמת נפש.

להלן אדון בטענותיהם העיקריות של הצדדים.

נזק ישיר לרכב: לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתב הטענות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל. טענות הנתבעים באשר לניפוח הנזקים נותרו בגדר טענות בעלמא שאין להן כל ביסוס. לבקשת הנתבעים, התובעת פנתה לחברת הביטוח של הנתבעת ולטענת הנתבעים, עקב התארכות הליך בירור התביעה מול המבטחת, נגרם להם נזק ראייתי ונבצר בעדם מלבדוק את רכבה של התובעת ולעמוד על גובהם האמיתי של נזקי הרכב. טענה זו אין בה ממש. התובעת פנתה למבטחת הנתבעת לבקשת הנתבעת. הנתבעת ביקשה להסתמך על הבירורים של מבטחתה, וכעת היא לא תוכל לבוא בטרונייה כלשהי כנגד התובעת ולטעון, שנמנעה מהנתבעים האפשרות לעמוד על נזקיו האמיתיים של הרכב.

לא זו אף זו: טענתם היחידה של הנתבעים כנגד הערכת השמאי מטעם התובעת, הינה בנוגע להערכת שווי שרידי הרכב והפער לו טוענים הנתבעים הינו בגבולות ה 500 ₪. השמאי מטעם התובעת העריך שווי השרידים בסך 2,450 ₪, כאשר הנתבעים טוענים, כי הערכה זו הינה על הצד הנמוך וטענתם זו הנתבעים מבססים על מאמר בעיתון שהתפרסם ביום 5.2.10 ממנו עולה כי עבור שרידי רכבים שגילם מעל 15 שנה, שילמה המדינה 3,000 ₪ במסגרת פרויקט גריטה. עם כל הכבוד, טענה זו אף היא נותרה בגדר טענה וללא כל ביסוס, וגובה ההפרש אינו מעיד על סטייה מוגזמת כטענת הנתבעים.

השכרת רכב חלופי: התובעת טענה כי שילמה סך של 4,347 ₪ עבור השכר רכב חלופי. התובעת צירפה קבלות שלא הוצאו על שמה, אלא שהקבלות במקור ממוענות אל "אמיל יוספוב" בכתובת מגורים השונה מכתובת מגורי התובעת. שמו של "אמיל יוספוב" נמחק מהקבלות וובמקומו נרשם בכתב יד שמו של בעלה של התובעת. התובעת הגישה כתב תגובה לכתב ההגנה מטעם הנתבעות, ומשום מה באותה תגובה לא הסבירה מדוע אותן חשובוניות עבור השכרת הרכב אינן על שמה ו/או על שם בעלה ורק בדיון בפניי טענה, כי לקחה כסף מחבר של בעלה כדי להשכיר רכב. התובעת בחרה שלא לזמן את אותו חבר למתן עדותו ולתמיכה בגרסתה. מנגד, התובעת צירפה לכתב התביעה, חוזה להשכרת רכב לתקופה שבין 1.6.09 עד 15.6.09. חוזה זה הינו על שם בעלה של התובעת. על כן, הנני מעמידה את גובה הפיצוי עבור השכרת הרכב על סך של 3,000 ₪, הסכום הנקוב בחוזה השכרת הרכב.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד: התובעת טענה כי שילמה סך של 1,000 ₪ עבור שכ"ט עו"ד. התובעת לא הוכיחה כי נגרמה לה הוצאה זו בפועל ולא צירפה קבלה ו/או חשבונית מס עבור סכום זה.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

סך הנזקים על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעת, בסך של 19,845 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום.

סך של 1,500 ₪ עבור שכר טרחת השמאי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום לשמאי (31.5.09) ועד היום.

סך של 3,000 ₪ עבור השכרת רכב חלופי, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.06.09 ועד היום.

סך של 300 ₪ עבור הוצאות משפט.

מהסכומים הנ"ל יש לקזז את הסך של 5,000 ₪ אשר שולמו לתובעת על ידי הנתבעים, כסכום שאינו שנוי במחלוקת.

התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"א, 01 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: