אהוד פוזיס נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה

העובדות

1. בעקבות עסקת מכר, הוציאה הועדה המקומית לתכנון ובניה פ"ת (להלן "הוועדה המקומית"), לעותר, דרישה לתשלום היטל השבחה על סך 2,572,108 ₪. המערער חלק על דרישת ההיטל והשמאית נאוה סירקיס מונתה כשמאית מכריעה.

2. עסקינן במקרקעין עליהם בנוי מבנה, הנמצאים  ברח' שנקר 11 פינת רח' העמל 2 באזור התעשייה בפתח תקווה והידועים כמגרש מס' 1, חלקה 240 בגוש 6194 (להלן: "המקרקעין").

3. בחוות דעתה מיום 1.4.14 קיבלה השמאית המכריעה חלק מטענות המערער.  ביחס לתכנית פת/10/2000 (התכנית המשביחה) קבעה כי שומת היטל ההשבחה עומדת על  533,880 ₪.

4. את שווים של המקרקעין במצב הקודם קבעה השמאית המכריעה על ידי שקלול בין שתי גישות  שומה, "גישת העלויות" ו"גישת היוון ההכנסות". את מירב המשקל, בקביעת השווי במצב קודם, ייחסה לתוצאה שהתקבלה בגישת היוון ההכנסות.

5. בקביעת שווי המקרקעין על פי גישת היוון ההכנסות התבססה השמאית המכריעה על דמי השכירות ששולמו בנכס. הכנסות אלה הוונו ל-23 שנה, שהיא התקופה שהוערכה על ידה כאורך חייו הכלכליים של המבנה הקיים על המקרקעין.

הערר

6. בערר, שהגיש המערער על השומה המכרעת, הוא טען (בין שאר טענותיו) כי השמאית המכריעה נמנעה מלקבוע למקרקעין שווי דחוי לאחר תום תקופת הוון דמי השכירות. לטענת המערער, בתום התקופה בה משמש הנכס כנכס מניב תיוותר הקרקע שלה שווי ממשי.

7. ועדת הערר דחתה את הערר וקבעה כי "אכן היא (השמאית המכריעה – ז.ב.) לא הביאה בחשבון הכנסות לאחר תום חייו הכלכליים של הנכס, ולא כללה בחישוב זה היוון של שווי הקרקע לאחר תום חיי המבנה, ונראה שלשיטתה לא אמורים לנבוע באותו שלב תשלומי שכירות מקרקע בלא מבנה". (ההדגשה שלי – ז.ב.)

            ועדת הערר קבעה כי אי הכללת היוון שווי הההכנסות מהקרקע לאחר תום תקופת חייו הכלכליים של הנכס מצויה בתחום  שיקול דעת שמאי, בביצוע הערכת השווי, ונוכח אמות המידה המצמצמות הנהוגות בהתערבות בהחלטות של שמאי מכריע אין מקום להתערב בהחלטה זו.