אדריס(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.ערר על החלטת בית משפט שלום (כב' השופטת ח' לומפ), לפיה נעצר העורר עד תום הליכים. בית משפט קמא התייחס לטענה שכנגד העורר הופעלה אלימות חמורה על ידי השוטרים – טענה שחזרה על עצמה בערעור – וקבע שבעניין זה קיימות בפניו טענות סותרות בעניין נסיבות פציעתו של העורר, אשר נבדקות באותו שלב על ידי מח"ש, אך הוסיפה כי לאחר סיום חקירת מח"ש וקבלת הממצאים בעניין יוכל ב"כ העורר להגיש בקשה לעיון חוזר. עוד קבעה שופטת בית משפט קמא, כי לא היה ביד ב"כ להציע בפניה חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, ואם וכאשר יהיה בידו להציע חלופה ראויה – פתוחה בפניו הדרך לעשות כן על דרך של בקשה לעיון חוזר.

2.לפני טען ב"כ העורר כי מחומר הראיות עולה בעליל כי כלפי העורר הופעלה אלימות חמורה, דבר הנובע מעוצמת הפגיעות בו שהצריכו ניתוח, וכי על פי הפסיקה, מצב כזה מצדיק שחרור והימנעות מכל מעצר. בין השאר הפנה לבש"פ 8921/11 פלוני נ' מ"י, מפי כב' השופט א' רובינשטיין, שבו נאמר בין השאר: "דומני בלי שאטע מסמרות, כי במקרים מסוימים של אלימות חמורה מזה ועילות מעצר בעוצמה לא גבוהה מדי מזה, תהא לאלימות משטרתית תשומה בהחלטות בנושא מעצר כדי לאזן בין האינטרסים הציבוריים מזה ומזה". ב"כ העורר הוסיף והדגיש, כי השחרור ממעצר במצב דברים של אלימות הוא אינטרס ציבורי כדי לחנך את המשטרה לבל תשיג את מטרותיה תוך פגיעה בזכויות יסוד.

3.מקובל עלי שיש לייחס משקל של ממש לאלימות המופעלת על ידי השוטרים במהלך המעצרים, לעניין ההחלטה במעצר, ואולם, כטענת ב"כ המשיבה, וכפי שסברה כב' השופטת בבית משפט קמא, מצוי בחומר הראיות גם הסבר אחר לפגיעות הגופניות שנמצאו על העורר (דו"ח פעולה של רס"ל אייל טרם). ב"כ העורר טוען שעל פני הדברים ברור כי הדו"ח הוא כוזב, וכי גם ההסבר המצוי בו לפגיעות צריך להידחות מפני ההסבר ההגיוני יותר שנותן העורר למצבו הגופני.

אני סבורה כי לא ניתן בשלב זה לקבוע נחרצות מהי סיבת החבלות שנמצאו על העורר, ולו מן הטעם שבית המשפט נזקק בהקשר זה, מכח טיעוניו של ב"כ העורר, לידיעה שיפוטית בענייני רפואה – שאין לו.

לאור האמור, נכון עשתה שופטת בית משפט קמא כשהותירה את העניין לבירור מאוחר יותר. הובהר גם מהטיעון בפני כי בירור זה נעשה בפועל, דהיינו – השוטרים המעורבים נחקרו, ואולי עדיין הם נחקרים, לכן יש לצפות לכך שבקרוב ניתן יהיה לקבל את תוצאות החקירה.

4.אשר לטענת אי-בירור החלופה – מפרוטוקול בית משפט קמא עולה כי ב"כ העורר סיים את טיעוניו בדברים לפיהם אין ביכולתו להציג חלופה והוא שומר לעצמו הזכות שאם תתגבש חלופת מעצר שיש בכוחה לאיין את הסיכון, הוא יודיע עליה לבי המשפט. ב"כ העורר טוען, כי זו היתה תגובתו לדברים שנאמרו על ידי השופטת בהתייחס לחלופת מעצר שהציע בבירור – והיא מעצר בית בבית הוריו של העורר. לדבריו, העורר שהה במעצר בית במשך שמונה חודשים לפני כשנתיים ולא הפר את תנאי השחרור. בכך הוכח כי החלופה טובה. מנגד טען ב"כ המשיבה, כי העורר, שעברו כולל שורת עבירות של גניבת רכב, חזר כשנה לאחר שריצה את עונשו בגין העבירה שבשלה היה באותו מעצר בית ואחר כך במאסר, וביצע את העבירה נשוא הדיון. דבר זה לשיטתו מלמד על מסוכנותו הרבה של העורר, ובכך תומכת גם התנהלותו של העורר בעת מעצרו וניסיונו להימלט מהשוטרים תוך שימוש בכוח.

5.כאשר כל שיש ביד העורר להציע בשלב זה הוא מעצר בית בבית הוריו, וכאשר ידוע שמעצר בית בבית המשפחה הוא חלופת מעצר בעייתית, לא ראיתי מקום לקבל את הערר בשל אי-בחינת החלופה, מה גם שדבריו של ב"כ העורר בסוף פרוטוקול הדיון בפני בית המשפט קמא משקפים למעשה השלמה עם גישת השופטת שמעצר הבית אינו מהווה חלופה מתאימה במקרה זה.

6.לאור האמור, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום, כ"ח באדר תשע"ב, 22/03/2012, במעמד הנוכחים.

מרים מזרחי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: