אדרי נ' עשרי

פסק דין

זוהי תביעה בסך 100,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע לפי הטענה, בשל הפרת עסקה לרכישת רכב.

הנתבע הגיש תביעה שכנגד בסך של כ- 14,000 ₪.

הצדדים חתמו על הסכם (שכונה זיכרון דברים) מיום 14/5/06, לפיו רכש התובע את רכבו של הנתבע. תנאי התשלום נקבעו בהסכם נוסף מיום 16/5/06 (להלן, שני המסמכים יחדיו: ההסכם).

התובע שילם 50,000 ₪ במזומן ובנוסף, הפקיד בידי הנתבע שלוש המחאות דחיות בסך 9000 ₪ כל אחת וקיבל את הרכב לרשותו. הבעלות לא הועברה לתובע במועד עריכת ההסכם.

בהסכם מצהיר המוכר (הנתבע) כי "הרכב..אינו משועבד או מעוקל והרכב הנ"ל נמצא בבעלותי וכל האינפורמציה שאני יודע על הרכב מסרתי לקונה!"

לטענת התובע, לא ידע שהרכב משועבד. התובע נתן לו העתק של הרשיון, ללא הספח התחתון שכולל את המידע בנוגע לשיעבודים. לאחר דחיות רבות מצד הנתבע, באחד מימי ו' אחרי כשלושה חודשים, הלך התובע עם אחי-הנתבע לדואר, לצורך העברת בעלות. העברת הבעלות לתובע לא צלחה, משום שהרכב היה משועבד. לטענת התובע, רק אז הועבר לעיונו הרישיון המקורי, ונודע לו על השיעבוד. בנסיבות אלה, התשלום האחרון בסך 9000 ₪, לא בוצע.

כשהוגשה התביעה במקור, טרם הושלמה העסקה, הרכב לא נרשם על שם התובע ותובע לא שילם את היתרה בסך 9000 ₪. התובע ביקש את ביטולה של העסקה ופיצוי על נזקיו. במהלך ניהול התיק ובסיוע ביהמ"ש, הוסכם על השלמת העסקה (דיון מיום 11/12/07). בסופו של דבר, לאחר תלאות רבות, הושלמה העסקה ובוצעה העברת הבעלות על שם התובע, כנגד ביצוע יתרת התשלום על ידי התובע.

כתב תביעה מתוקן הוגש עם העברת הבעלות, ביום 14/5/08. הנתבע הגיש מלכתחילה תביעה שכנגד בסך כ-14,000 ₪, מתוכם 9,000 ₪ בגין התשלום האחרון ע"ח התמורה. התביעה בעניין זה התייתרה עם השלמת העסקה. נותרה תביעה ע"ס כ- 5,000 ₪, בגין תשלומי אגרה שטוען הנתבע ששילם עבור התובע בכביש 6 בסך 200 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש או עשיית עושר ולא במשפט, בסך 5000 ₪.

אלו הם הנזקים הממוניים המטצברים שסבל התובע, לפי הטענה, בשל העיכוב שחל בהשלמת העסקה, כפי שפורטו בכתב התביעה המתוקן ותצהיר התובע:

הפסד של 12,000 ₪ לפי אישור רו"ח - הרכב נותר מושבת משך חודשים מיום 13/11/06 ועד ליום 9/1/07 בהעדר יכולת להעבירו טסט. הרישיון המקורי נותר בידי הנתבע, שנמנע במכוון מלפגוש את התובע לצורך העברת בעלות. כאמור, כשהלך התובע עם אחי-הנתבע לדואר, קיבל ממנו את הרישיון המקורי. רק אז יכול היה להעביר את הרכב טסט, והחל לעבוד כשהרכב עדיין רשום על שם הנתבע.

כשעבד התובע, לא יכול היה, לטענתו, להוציא לרכב רישיון נגרר, כפי שהתכוון לעשות. ההכנסות הצטמצמו בשל כך. הנזק הוא, לפי הטענה, 840 ₪ לשבוע לתקופה של 4 חודשים בסך כולל של 3360 ₪.

לטענת התובע, לאחר ההסכמה שהושגה בדיון מיום 11/12/07, הסתבר כי יש להעביר את הרכב טסט כתנאי להעברת הבעלות. התובע נאלץ לעשות תיקונים בסך 35,000 ₪. זאת, לאחר שהנתבע, שהציע לתובע את עזרתו בעניין ביצוע התיקונים, דחה אותו בלך ושוב. רק ביום 14/5/08 עבר הרכב טסט, לאחר ביצוע התיקונים.

לאחר הגשת התביעה המקורית, החל מיום 10/6/07 ועד ליום 14/5/08 (מועד ביצוע הטסט) עמד הרכב ללא שימוש. הרכב הושבת והורד מן הכביש, בעיקר משום שלא היה לו רישיון הסעה. לטענת התובע, רישיון הסעה יכול לקבל רק בעל רכב רשום. לטענת התובע, נגרם לו נזק בסך 66,000 ₪ לפי 285 ₪ נטו ליום, 6000 ₪ נטו לחודש, בגין תקופת ההשבתה הנ"ל.

לטענת התובע, עקב דו"חות לכביש 6 נמנע מהתובע להשתמש בכביש 6 – הנזק המוערך בגין כך הוא 5000 ₪

לטענת התובע נגרם לו נזק נוסף בסך 1230 ₪, בגין תיקון חלקים שהיו באחריות לפי ההסכם, אך הסתבר שלא הייתה להם אחריות; ונזק בסך 1500 ₪ בשל ביטוח חלון הרכב שהוצא לחינם, שכן חברת הביטוח סירבה לפצותו משום שהרכב לא היה רשום על שמו.

כן נתבע פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק החוזים בגין הפרת החוזה על ידי הנתבע, שהציג מצג שווא, לפיו נקי הרכב מכל שיעבוד, ומכר לתובע רכב משועבד.

ההוכחות נשמעו בשני מועדים, ביום 30/6/09 נשמעו עדי התובע (פרוטוקול I) וביום 28/1/10 נשמעו עדי הנתבע (פרוטוקול II). הצדדים סיכמו בע"פ.

לצערי אף שבסיוע בימ"ש באה העסקה לכלל סיום, לא עלה בידי להביא ליישוב המחלוקת הכספית בהסכמה או בפסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, הן בטרם החלו ההוכחות והן לאחר ישיבת ההוכחות הראשונה.

דיון והכרעה