אדרי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.תביעתה של התובעת להכיר באירוע שאירע לה, לטענתה, ביום 31/10/11 או ביום 1/11/12 (להלן: "האירוע") כתאונת עבודה, נדחתה על ידי הנתבע, כמפורט במכתב הדחייה מיום 27/2/13, מן הטעם שלא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה.

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2.מהלך הדיון

לאחר דיון מוקדם שהתקיים ביום 1/10/13 ולאחר שהתובעת הגישה את תצהיר עדותה הראשית, התקיימה, ביום 4/3/14, ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרה התובעת על תצהירה.

בסיום ישיבת ההוכחות, ניתנה לצדדים שהות להגיש את סיכומיהם אשר הוגשו בזריזות ראויה לציון (התובעת ביום 9/3/14 והנתבע ביום 16/3/14).

להשלמת התמונה יצויין כי התיק נדון לפניי, כדן יחיד וזאת בשל כך שנציגי הציבור שהוזמנו לישיבת הוכחות לא הגיעו (עמ' 4 שורות 11-19 לפרוטוקול).

3.להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות שהונח לפני:

א.התובעת, ילידת 1954, עבדה, עד שנת 2005, כפקידה בבנק וזאת עד שנפגעה בגבה ופרשה מעבודתה.

ב.התובעת עבדה, בתקופה הרלוונטית לתביעה, כעצמאית, בחנות אותה שכרה ובה עסקה בייצור תכשיטים ובמכירתם (להלן:"העסק").

ג.בעלה של התובעת, שהינו פנסיונר, עזר לה, כל יום, בעסק.

ד.במועד הרלוונטי לתביעה, כך על פי הנטען, נחבלה התובעת (אשר לא ידעה להגיד האם התאונה, הנטענת, ארעה לה ביום 31/10/12 או ביום 1/11/12), בברכה השמאלית.

ה.ביום 30/11/12 סיימה התובעת את חוזה השכירות של החנות אותה שכרה.

ו.ביום 3/1/13, פנתה התובעת, לראשונה, לקבלת טיפול רפואי בענין בִּרכָּה השמאלית ובהפניה לרפואה יועצת, אשר הונפקה, בתאריך הנ"ל, על ידי רופאת המשפחה של התובעת - ד"ר אנה אורבך, היא ציינה, בסעיף "התלונות" כ"לדבריה לפני חודש וחצי נחבלה בברך. מזה יומיים כאבים קשים בברך".

ז.ב"סיכום ביקור" מיום 4/1/13, אשר הוגדר כ"ביקור רגיל" ואשר הונפק על ידי ד"ר רגב - רופא טראומוטולגיה, נרשם:"לדבריה חבלה במדור פנימי של ברק שמאל מלפני חודש".

ח.בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, רשמה רופאת המשפחה – ד"ר אנה אורבך:"הגיעה רק ב - 03.01.13 כמעט חודשיים לאחר הפגיעה.." (ההדגשה אינה במקור. א.י.).

4. המסגרת הנורמטיבית

תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") כ:"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

בהתאם לפסיקה, "המבחן היסודי להיותו של אירוע 'תאונה' הוא ה'פתאומיות'... ופתאומיות פירושו אירוע שניתן לאתר ובמישור הזמן - הווה אומר מתי אירע ובמישור השטח - הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע..." [מנחם גולדברג עוקדן הביטוח הלאומי פרק ה', עמ' 1.137 (הוצאת סדן, אפריל 2006) וההפניות שם]. מכאן, שתנאי ראשון לבחינת קיומה של "תאונה", הינו קיומו של אירוע תאונתי - קרי, אירוע בלתי צפוי מראש, שניתן לאיתור מבחינת המקום והזמן.

בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה, יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה, וכי הנזק הנטען אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטיים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. זהו התנאי השני לבחינת קיומה של "תאונה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק [דב"ע (ארצי מ"ח/0-50 המוסד לביטוח לאומי - מלכה ויקטור, פד"ע כ(1) 284, 288-289 (1989)].