אדרי ואח' נ' בוכריץ ואח'

החלטה

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מטעמי חוסר סמכות עניינית.

המשיבים, אשר הגישו תביעה בעניין הזכויות בקניון "לב הצפון" שבקרית שמונה (להלן: "הקניון"), בין השאר, לקבלת פסק דין הצהרתי, לפיו המשיבה 2 הנה בעלת הזכויות בחלק מהזכויות הקנייניות שיש בידי המבקשים בקניון. כן, מצויים בתביעה רכיבים כספיים בסך כולל של 1,416,906 ₪.

המבקשים טוענים כי אין לבית המשפט זה הסמכות לדון בתביעה דנן. לטענתם, הזכויות שאותם מבקשים המשיבים בתביעתם הן זכויות חכירה לדורות של המבקשת 2. לפי סעיף 51(א)(3) סיפא לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק") – כך טוענים המבקשים – בית המשפט השלום אינו מוסמך לדון תביעות בדבר חכירה לדורות. משכך, טוענים המבקשים, כי לא תהיה בידי בית המשפט זה האפשרות לפסוק למשיבים את הסעדים הכספיים שהם תובעים עד שלא תוכרענה הזכויות שהם טוענים להן, כאמור.

המשיבים טוענים כי בין הצדדים סיכום לפיו כל הסכסוכים יידונו בבית משפט השלום בתל-אביב. כן טוענים המשיבים כי על המבקשים היה להעלות את הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית עוד במסגרת ת.א. 40489/08 בו התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים כאן, פוצלה כך שהחלק העוסק בקניון ימחק ויוגש במסגרת תביעה נפרדת, המוגשת במסגרת התובענה דנן. העלאת הטענה עתה מהווה ניסיון לעכב הליכי בירור הסכסוך.

לגופו של עניין טוענים המשיבים כי הואיל והזכויות של המבקשים בקניון אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין אלא במינהל מקרקעי ישראל, מדובר בזכויות אובליגטוריות בלבד, קרי זכות חוזית לקבל את הזכות הקניינית בעתיד, ולא בזכויות קנייניות. מכאן, שלטענת המשיבים סמכותו של בית המשפט תיקבע על פי שוויה של הזכות. משכך, הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה.

בשולי טענותיהם לא מתנגדים המשיבים להעביר את התובענה לדיון בפני בית המשפט המחוזי על מנת למנוע בזבוזי זמן נוספים.

בתשובתם טוענים המבקשים לעניין טענת ההסכמה בדבר ניהול ההליכים בבית משפט זה כי ההסכמה היחידה היתה לגבי מקום השיפוט – תל אביב. באשר לטענה כי התביעה עוסקת בזכויות אובליגטוריות, שהסמכות לדון בה נקבעת על פי שוויה, טוענים המבקשים כי גם אם טענה זו נכונה, אזי שווי התביעה מעל 2.5 מיליון ₪ - גבול סמכותו של בית המשפט השלום – כך שהסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.

לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית, מהטעמים שלהלן:

א.גם אם היה בין הצדדים סיכום בדבר מקום השיפוט בסכסוך, הסכמה זו מוגבלת למקום השיפוט ולא לעניין הערכאה שאליה תוגש התביעה.

כלל הוא כי הצדדים אינם רשאים להתנות על הסמכות העניינית המוגדרת בחוק, להבדיל מהסמכות המקומית המוגדרת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

ב.טענת חוסר סמכות עניינית ניתן לטעון בכל שלב של הבירור המשפטי. יותר מכך, בית המשפט שלפניו מונחת התביעה, חייב אף להעלות טענה זו מיוזמתו.

ג.לגופו של עניין, הזכויות בקניון נשוא התובענה הנן זכויות הרשומות במינהל מקרקעי ישראל ולא בלשכת רישום המקרקעין, ולפיכך מהוות זכויות אובליגטוריות ולא זכויות קנייניות.

ראה:ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ' ענת רייך, פ"ד נג(2) 218, 230.

ת.א. (מחוזי י-ם) 7441/05 הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' מדרשת ירושלים, (28.10.10), בע' 4-5 לפסק הדין.

הואיל והזכויות בקניון הנן זכויות אובליגטוריות, יש להגיש את התובענה לפי שוויה הכספי של התובענה.

בפרק א' לכתב התביעה, במסגרתו עותרים המשיבים לסעד הצהרתי לרישום הזכויות של המשיבה מס' 2 בחלק מהזכויות של המבקשים, מוערך שווי הזכויות, שלטענת המשיבים הם רכשו מהמשיבים, בסך של 1,126,000 ₪.

בפרקים ב', ג', ד' ו-ה' לכתב התביעה עותרים המשיבים לסעדים כספיים בסך כולל של 1,416,906 ₪.

חישוב שווי הסעד בפרק א' של כתב התביעה והסעדים הכספים שבכתב התביעה מעמיד את שוויה של התביעה על סך של 2,542,906 ₪. דהיינו מעבר לגבול סמכותו של בית משפט זה.

מכאן שבית משפט זה לא יוכל לדון בתובענה ויש יש להעבירה לדיון בבית המשפט המחוזי על פי הסמכות המוקנית בסעיף 79(א) לחוק. הואיל והמבקשים לא התכחשו לכך שמקום הדיון המוסכם בין הצדדים הינו בתל אביב, יש להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.