אדר סחר בינלאומי מ. ג. ת. בע"מ נ' בנקובסקי

החלטה

רקע

1.ביום 22.2.2011 החלטתי לדחות את בקשת הנתבע לקבוע, כי התנגדותו הוגשה במועד, ובהתאם מחקתי את ההתנגדות, תוך קביעה, כי אין בפני בקשה להארכת מועד.

2.הנתבע ערער על החלטתי, וביום 20.6.2011 ניתן פסק-דינו של בית המשפט שלערעור (ע"א 34034-03-11), שם נכתב בין היתר בזו הלשון:

"מבירור קצר שערכתי עולה כי ככל הנראה נפלה טעות מלפני כב' הרשם, שכן בקשה להארכת מועד הוגשה כפי שעולה מעיון בבקשות שהוגשו על ידי המערער ביום 26/10/10 ו- 1/11/10. יתכן אמנם כפי שטען ב"כ המשיבה כי הבקשות הללו לא היו מנומקות די צורכן אך עניין זה צריך להיות מובא בחשבון בעת בחינת הבקשה, ואין הוא מצדיק התעלמות ממנה."

3.התיק הוחזר לטיפולי, איפוא, ומאחר שלאחר עיון בתיק הממוחשב לא עלה בידי לאתר בקשות להארכת מועד, לרבות באותן בקשות אליהן התייחס כב' בית המשפט שלערעור, אפשרתי לנתבע להפנותני לבקשות כאלה שהגיש, ולצרף העתקן.

דיון

4.כל שעלה בידי הנתבע לעשות, במענה להחלטה האמורה, היה להצביע על כותרות בקשות שהוגשו, ועל טפסים נלווים לאלה, כפי שהוגשו להוצאה לפועל. בצדק הגיבה על כך התובעת, כי אין מדובר בבקשה להארכת מועד.

5.למעשה, כל שארע הוא, שמחמת האילוץ הטכני הקיים במזכירויות ההוצאה לפועל, שם לא קיים סעד שכינויו "בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד" – מסמן חייב בתיקי שטרות או תובענות את הסעד "בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות", שעה שהוא מגיש התנגדות באיחור (או איחור לכאורה, אם לטענתו אין איחור); אם לא יעשה כן, לא יעביר רשם ההוצאה לפועל את ההתנגדות לבית המשפט, וזו לא תידון לגופה.

6.מכל מקום, לטעמי, אין בסימון סעד זה ע"ג טופס ההוצאה לפועל משום "בקשה להארכת מועד", בפועל.

7.בנוסף, ביום 1.11.2010, הגיש הנתבע בקשה (בקשה מס' 3 בתיק הממוחשב), שכותרתה ארוכה, אולם חלקה הרלבנטי הוא: "בקשה בהולה למתן החלטה... בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות...", וגם בגופה מבקש הנתבע כי תינתן החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. גם באזכור זה אין, לטעמי, משום בקשה להארכת מועד, בפועל. ברי, כי באזכור זה לא עשה הנתבע דבר מלבד התייחסות אגב אורחא לבקשתו לקבוע כי האזהרה לא נמסרה כדין, בתור בקשה להארכת מועד.

8.בהודעתו לתיק, בעקבות פסק-הדין בערעור והחלטתי הנלווית לו, כאמור לעיל, הפנה הנתבע גם להחלטתי-שלי מיום 10.11.2010, בה התייחסתי לבקשה להארכת מועד. אף כאן, אין ספק (ואין הסבר אחר), כי כוונתי היתה לבקשה לקבוע כי האזהרה לא נמסרה כדין, וחזון נפרץ הוא, עקב אותו אילוץ טכני של ההוצאה לפועל, כי מכנים בקשות כאלה "בקשה להארכת מועד", כפי שעשה הנתבע בעצמו.

9.לא למותר לציין, כי בצדק העיר ב"כ הנתבע, כי לא ניתן לבקש הארכת מועד בד בבד עם העלאת הטענה, כי האזהרה כלל לא נמסרה כדין, שכן הלכה ידועה היא מקדמת דנא, שהמבקש הארכת מועד מודה במשתמע כי הוא זקוק להארכת מועד, ועל כן מודה במשתמע כי האזהרה כן נמסרה כדין, והנה נמצא הוא מעלה טענות עובדתיות חלופיות, שלא כדין (ראה זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), בעמ' 887 וה"ש 13 שם; ראה גם בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה שישית 2005), בעמ' 730).

משמע, גם אליבא דהנתבע עצמו, לא הגיש בקשה להארכת מועד.

תוצאה

10.הפועל היוצא מכל האמור הוא, שבפועל אכן אין בפני בקשה להארכת מועד, גם אם יש בפני בקשה שכותרתה (ע"ג טופס ההוצאה לפועל הנלווה) היא בקשה להארכת מועד. ואף אם תמצי לומר שיש לראות בה בקשה להארכת מועד, הרי שאין מדובר במצב שבו "הבקשות הללו לא היו מנומקות די צורכן", כלשון כב' בית המשפט שלערעור, אלא במצב שלא זו בלבד שאין הסעד מנומק כלל, אלא שהוא אף אינו מתבקש כלל מבית המשפט, והנתבע כלל אינו עותר לו.

11.בנסיבות שכאלה, וחרף החזרת העניין לפתחי, אין לי אלא לחזור על קביעתי, כי אין בפני בקשה להארכת מועד; ואוסיף רק, כי ככל שישנה כזו בפני – במשמעות הכותרות של הבקשות, כאמור לעיל – הרי שהיא נדחית בזה, מחמת העדר הנמקה, והעדר התייחסות לסעד המדובר בגוף הבקשות שהגיש הנתבע.

12.בהתאם, אני שב ומוחק בזה את ההתנגדות, ושב ומחייב את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 3,600 ש"ח. הליכי ההוצאה לפועל, שעוכבו עד לבירור הערעור, ונותרו מעוכבים מאז, נוכח קבלת הערעור – יחודשו.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ב, 24 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: