אדר נ' שקד

פסק דין

ביום 23.06.10, בחניון ביה"ס לחינוך באוניברסיטת חיפה, התובע נסע לאטו בתוך החניון, מכיוון מערב לכיוון מזרח, תר אחר חניה, כשבשלב מסוים הבחין מולו ברכב הנתבעת שביקשה להיכנס ברוורס לאחת החניות בצד ימין. התובע עצר את רכבו, המתין עד שהנתבעת פינתה את נתיב הנסיעה ואז שב והחל בהמשך נסיעתו האיטית, כשלפתע חש חבטה ברכבו בחלקו הקדמי ימני, חבטה שנגרמה עקב נסיעתה המפתיעה של הנתבעת קדימה מתוך החנייה. על פי התמונות שצורפו לדו"ח השמאי מטעם התובע ניתן לראות, כי הכנף הקדמי ימני ברכבו של התובע נדחס פנימה.

התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת הודתה בפניו, כי התכוונה לתקן את החנייה, ולכן היא התקדמה אל כיוון המעבר על מנת ליישר את החנייה.

הנתבעת כפרה בטענות התובע. לטענתה, התובע לא המתין עד שפינתה את נתיב הנסיעה. הנתבעת טענה, כי במהלך התמרון לצורך כניסתה לחנייה היא הגיעה לשלב שבו יישרה את רכבה לכיוון המעבר (נתיב הנסיעה) ואז החלה שוב בנסיעה ברוורס. התובע שהגיע משמאלה המתין לה ואז הנתבעת נכנסה לחנייה, כאשר רק החלק האחורי של רכבה נכנס לתוך החניה. בשלב זה ובעודה נוסעת ברוורס, הגיע רכבו של התובע ופגע ברכבה. רכבה של הנתבעת ניזוק בפגוש הקדמי ובפנס שמאל.

במרכז הראיות עומדת עדותו של התובע. כבר ייאמר, כי עדותו של התובע יצרה עליי רושם אמין ומהימן ביותר. עדותו של התובע נתמכה בעדותה של אשתו, שיצרה עליי רושם אמין אף היא. עדותו של התובע התגלתה כסבירה יותר ומתיישבת עם מוקדי וצורת הנזקים בשני הרכבים. לא זו אף זו: עדותו של התובע נתמכה בטענת הנתבעת בכתב הגנתה שם היא תיארה את אירוע התאונה כדלקמן: "... טרם נסיעתי לאחור, הבטתי במראה הקדמית ובמראות הצד על מנת לוודא שהכביש פנוי, וכן אותתי כי בכוונתי לפנות ימינה כדי להיכנס לחניה. לאחר שסיימתי את הנסיעה לאחור שמתי לב כי הרכב אינו ממוקם בזווית ישרה. כיוון שרציתי ליישר את הרכב, בעודו בולט מחוץ לחניה, נסעתי מעט קדימה ואז הגיע הרכב של חגי אדר מצד שמאל. הבטתי בנהג וכאשר ראיתי שהוא הבחין בי ועצר, המשכתי בנסיעה אחורה כדי ליישר את הרכב ולסיים את החניה. באותו זמן, הנהג הפוגע (חגי אדר), החליט באופן פתאומי לנסוע קדימה ופגע ברכבי...". טענתה של הנתבעת משוללת כל היגיון. אם לפני הגעת רכבו של התובע, הנתבעת סיימה את הנסיעה לאחור, סימן שרכבה בלט – אם בכלל בלט – רק במקצת לעבר נתיב המעבר/הנסיעה. בשלב זה הנתבעת ראתה כי רכבה אינו מיושר דיו, ולכן התקדמה מעט אל עבר המעבר, ואז התובע הגיע, הבחין בה והמתין לה עד שתפנה את המעבר. משראתה הנתבעת כי התובע המתין, המשיכה בנסיעתה אחורה. היינו, רכב הנתבעת המשיך להתרחק מרכב התובע וממעבר הנסיעה ו"מעט" ההתקדמות שנעשתה מקודם הלכה ונעלמה לאור נסיעת הנתבעת אחורה, ואם אכן הנתבעת הייתה בנסיעה אחורה, התאונה לא הייתה מתרחשת. כאמור, אף מוקדי הנזקים בשני הרכבים אינם מתיישבים עם טענתה של הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי התאונה ארעה לאחר שהנתבעת סיימה את כניסתה לחנייה, ועת החליטה להתקדם אל עבר הכביש על מנת ליישר את החניה, תוך התעלמות מוחלטת מרכב התובע שהחל להתקדם בנסיעתו לאחר שהמתין לנתבעת ולאחר שראה כי סיימה את כניסתה לחנייה.

הנתבעת טענה באופן סתמי ביותר, כי שומת הנזקים שנקבעה על ידי השמאי מטעם התובע הינה מופרזת וחסרת כל היגיון. הנתבעת טענה עוד, כי אם הפגיעה ברכבו של התובע הייתה רק בחלק הקדמי ימני והפנס הקדמי ימני, אזי מדוע השמאי כלל בחוות דעתו גם את הפנס השמאלי. טענה זו אין בה ממש. שכן, לא מן הנמנע כי החלפת הפנס הימני חייבה גם החלפת הפנס השמאלי לצורך השמירה על סימטריה בין שני החלקים.

אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,214 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום, וכן בצירוף 300 ₪ בגין הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"א, 26 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: