אדם שחתם כערב אישי יחיד על הסכם הלוואה של חברה ישלם את חובה

השופט ס' ג'ובראן:

1.             לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"א 1680/99) אשר קיבל את התביעה אותה הגיש המשיב (להלן: הבנק) כנגד המערער, בקובעו כי המערער חב לבנק כערב לחובה של חברת אלגי נכסים בע"מ (להלן: אלגי), אשר הצטבר לכדי סך של 1,575,094 ש"ח.

רקע עובדתי

2.             ביום 18.8.1993 נחתם בין חברת אלגי ובין הבנק חוזה הלוואה (להלן: החוזה), במסגרתו העמיד הבנק לאלגי הלוואה בסכום של 1,200,000 ש"ח, לשם רכישת מספר נכסים מחברת פ.ד.ד. (להלן: פ.ד.ד.). המערער חתום על החוזה הן מטעמה של חברת אלגי והן כערב להלוואה.

3.             משלא פרעה חברת אלגי את ההלוואה, הגיש הבנק תביעה כנגדה וכנגד המערער. כנגד אלגי ניתן ביום 19.4.2004 פסק דין אשר חייבה בתשלום החוב. מכיוון שאלגי נקלעה למצב של חדלות פירעון, נדרש המערער לשלם את החוב, כערב להלוואה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.             בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אחיטוב) קיבל את תביעתו של הבנק וקבע, כי המערער אכן ערב להלוואה אותה קיבלה חברת אלגי, ועל כן הוא חב בתשלום החוב.

5.             בית המשפט ביסס את הכרעתו זו על חתימתו של המערער כערב אישי על הסכם ההלוואה, ועל הסמכתו על ידי מועצת המנהלים של אלגי לחתום כערב אישי. כן הסתמך בית המשפט על מעורבותו של המערער בענייניה של אלגי ועל התנהלותו בהליכים אחרים. בית המשפט דחה את טענותיו של המערער לפיהן אמורים היו להיות להלוואה ערבים נוספים, ובראשם יוסף פניני (להלן: פניני), ומשלא הוחתמו ערבים נוספים ההלוואה בטלה. עוד דחה בית המשפט את טענותיו של המערער לפיהן הופטר מערבותו על ידי הבנק.

6.             בכל הנוגע לגובה החוב קבע בית המשפט כי לסכום ההלוואה בסך 1,200,000 ש"ח נוספו, על פי הקבוע בחוזה, ריבית וריבית פיגורים מצטברת כפי שנהוג בבנק. מסכום זה הופחתו סכומים אותם העבירה חברת אלגי לידי הבנק, וגובה החוב נקבע על הסכום של 1,575,094 ש"ח, נכון ליום 29.9.2002.

טענות הצדדים

7.             בפנינו שב המערער ומעלה את שלל הטענות אשר נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. בלב טענותיו מצויה הטענה לפיה מעולם לא היה ערב להלוואה, שכן תנאי להשתכללותה היה חתימתו של ערב נוסף. עוד טוען המערער כי משנודע לו על ערבותו להלוואה פנה לבנק, וזה פטר אותו מערבותו. לבסוף טוען המערער כי הבנק לא הוכיח בבית המשפט המחוזי את גובה החוב.

8.             מנגד סומך הבנק את ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, המערער מבקש לתקוף ממצאים עובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי, וזאת מבלי שיביא כל ראיות שיתמכו בגרסתו. על כן מבקש הבנק לדחות את הערעור ולחייב את המערער בתשלום הוצאות.

דיון

ערבותו של המערער

9.             בית המשפט המחוזי בחן את טענותיו הרבות של המערער, ונתן להן מענה  בפסק דין מפורט ומנומק היטב, לאחר שניתח את העדויות שנשמעו בפניו ואת המסמכים שהוצגו לו. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור לא יתערב על נקלה בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית והוא יעשה כן רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר (ראו ע"א 397/04 דורון נכטיילר נ' חברת ויסופט בע"מ (לא פורסם, 26.1.2005); ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית נ' רויטל מזרחי (לא פורסם, 2.2.2006)).

10.          במקרה דנן, קבע בית המשפט המחוזי, כעניין שבעובדה, כי המערער חתם על הסכם ההלוואה הן כמנהלה של חברת אלגי והן כערב אישי בודד. בית המשפט קבע בעניין זה כי גם אם מלכתחילה סבר המערער כי לא יהיה הערב האישי הבלעדי שחתום על החוזה, חזקה עליו שידע שהינו הערב האישי הבלעדי לאחר ישיבת מועצת המנהלים של אלגי, בה נקבע כי יהיה ערב להלוואה, ולאור העובדה שחתימתו הייתה החתימה היחידה על חוזה ההלוואה.

11.          לעניין הטענה בדבר שחרורו של המערער מערבותו, קבע בית המשפט כי אמנם ביקש המערער להגיע להסדר עם הבנק, כדי להימנע מנקיטה בהליכים כנגדו, אולם ניסיון זה לא צלח. אחד התנאים אשר נקבעו על ידי הבנק לשם הפטרתו של המערער מהערבות הייתה הצטרפותו של ערב נוסף, ובית המשפט קבע כי לא הוכח שהדבר אכן נעשה.

12.          לא מצאתי מקום להתערב בקביעות אלו של בית המשפט המחוזי. המערער הינו אדם בעל ניסיון בעסקים. הוא היה מנהלה של חברת אלגי ובעל המניות בה והיה מעורה בענייניה. הוא בוגר הפקולטה לכלכלה ואף בעבר היה שותף להקמתן של מספר חברות. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את טענתו לפיה לא הבין את משמעות חתימתו היחידה כערב להלוואה, או כי חשב שהחוזה אינו בתוקף כל עוד לא נוסף לחתימתו ערב נוסף, וכי הבין זאת רק בשלב מאוחר יותר. משחתם המערער על חוזה ההלוואה, הן כמנהלה של אלגי והן כערב יחידי להלוואה, חזקה עליו כי הבין את משמעות מעשיו.

          בדומה לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא הוכיח המערער כי הופטר מערבותו. משהוכיח הבנק כי המערער הינו ערב לחובה של חברת אלגי, עובר הנטל לכתפיו של המערער להראות כי הופטר מחבותו. אלא שהמערער לא הביא כל ראיה פוזיטיבית אשר תראה כי השתכלל כל הסדר בינו ובין הבנק אשר פטר אותו מערבותו, או הפחית מהתחייבותו כלפי הבנק בכל דרך שהיא. משכך, עומדת בעינה קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המערער חב לבנק בגין חובה של חברת אלגי.