אדם שגרם למות כלב עקב זריקתו מהקומה הרביעית הורשע בהתעללות בבעלי חיים

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של איסור התעללות לפי סעיף 2(א) + 17 לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) התשנ"ד-1994, היזק לבעל חיים לפי סעיף 451 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ואיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

המדובר באירוע מיום 1/11/05, שבו התעלל הנאשם, על פי עובדות כתב האישום, בבעל חיים בכך שהשליך את כלבו מסוג דלמטי מחלון ביתו שבקומה הרביעית.

כתוצאה מהנפילה, נגרמו לכלב חבלות בכתף, בחזה ובריאות. הכלב מת כתוצאה מפציעתו.

בענין עבירת האיומים, פורט בעובדות כתב האישום כדלהלן:

"באותם המועדים והנסיבות המתוארים בסעיפי העובדות באישום זה, הנאשם איים בפגיעה בגופה ובחייה של הימאת עכריה סאנורי אחותו (להלן: "המתלוננת") שלא כדין בכך שהטיח לעברה כי "הוא יביא לי אנשים שיפגעו בי והוא ידאג לעשות לי מעשה שאני לא אוכל לצאת ממנו" בכוונה להפחידה ולהקניטה".

מטעם המאשימה הוגשה - ללא התנגדות - תעודת רופא וטרינר בענין מותו של הכלב כתוצאה מפציעותיו.

העד הראשון שהעיד מטעם המאשימה הינו מר בלאל באדי, אשר תיאר את המקרה כדלהלן:

"אני חוזר מהעבודה. הגעתי לשכונה, פתאום אני רואה את סאנורי (הנאשם, א.ה) על המרפסת, תופס את הכלב שלו, זורק את הכלב מהמרפסת לכביש. הוא גר בקומה רביעית." (עמ' 12 שורות 8-9 לפרוטוקול).

משנשאל מה היה מצבו של הכלב לאחר שנפל על הכביש, השיב "כולו דם".

העד נחקר ארוכות בחקירה נגדית ומשנשאל לגבי יחסיו עם הנאשם ציין "היינו צריכים להיות כמו משפחה, אבל הוא כל הזמן שתוי, עם כלבים, עם אנשים".

בהמשך נשאל העד באם הוא כועס על הנאשם ואם הוא היה מעדיף שהנאשם לא יהיה שכנו, השיב: "במצב שלו, לא. לא הייתי רוצה שהוא יהיה שכן שלי".

העד הודה כי ישתדל שהנאשם לא יהיה שכנו.

בסיום החקירה, הכחיש העד את הטענה כי הוא מסוגל להגיש תלונת שווא, כדי לגרום לכך שהנאשם לא יגור באותו בנין.

עדה נוספת שהעידה מטעם התביעה הינה גב' סנדקלי אסואן. העדה שאף היא שכנתו של הנאשם, תיארה את המקרה כדלהלן:

"זה היה לפני 3 שנים. אני זוכרת את הסיפור כמו היום. היו צעקות. הילדים רצו, יש הרבה ילדים, יש לי 7 ואצל הגיסה עוד 6. שמעו צעקות של כלב בוכה. רצנו למרפסת לשמוע מאיפה זה בא. ידעתי שזה מהדירה שלו (מצביעה על הנאשם) כאילו הוא מרביץ לו. אני מכירה את הכלב, הוא עולה ליד הבית שלי ונכנס לבית שלו. אני לפעמים מלטפת את הכלב. הוא קודם זרק שקיות, אני חושבת שקיות של פיתות, אחר כך פתאום עם הכלב, אחרי שהוא הרביץ לו אין לו כח לכלב, הוא הרים אותו כמו ארגז וזרק אותו מקומה רביעית. אני רצתי החוצה. אני אמרתי לאחותו שאני מוכרחה להתלונן למשטרה. היא אמרה לי כן תתלוני במשטרה. התקשרתי למשטרה ואני אמרתי שהכלב לא מת, תביאו וטרינר שיעזרו לו. הוטרינר לא היה מוכן להתקרב לכלב. אני הרמתי את הכלב בידיים שלי. הוא איים וקיים מה שהוא איים. אני לא רוצה לדבר על זה, אני רוצה שהוא יהיה אדם טוב." (עמ' 14 שורות 5-15 לפרוטוקול).

משנשאלה העדה באם קראתה במו עיניה את זריקת הכלב, השיבה: "כן. אני גרה בקומה רביעית. בקומה של הנאשם. אני גיסה של אחות הנאשם".

בענין מערכת היחסים בינה לבין הנאשם השיבה העדה "הוא יש לו מצבים. לא יכולה להגיד מה הוא בדיוק. לפעמים היחסים טובים ולפעמים לא טובים. הוא אלכוהוליסט".

נטען כלפי העדה כי היא איננה אוהבת את הנאשם ותשובתה היתה "כשהוא בן אדם טוב כן. אני אמרתי שהוא אלכוהוליסט. כשהוא שותה אי אפשר לשבת איתו לדבר. כשהוא לא שותה הוא בן אדם טוב".

העדה האחרונה שהעידה מטעם המאשימה הינה הגב' הימאת עכריה. המדובר באחותו של הנאשם המתגוררת באותה קומה ובדירה צמודה לדירתו של הנאשם (על פי דבריה ולדברי הנאשם המדובר בדירה ששייכת לו והיא מתגוררת בחלק ממנה).