אדם נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית, שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה, בתאריך 19/09/11, למשך 30 ימים.

לפי כתב האישום, בתאריך 17/09/11 בשעה 00:30 נהג המבקש ברכב במהירות של 93 קמ"ש מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 60 קמ"ש.

ב"כ המבקש טען כי לא קיימות ראיות לכאורה, שכן המבקש כופר בעובדות כתב האישום, המכשיר לא עבר כיול בהתאם לפסיקה, לצד המבקש נסע רכב נוסף ויתכן שהמכשיר קלט את הרכב האחר, אין תמרור המעיד כי המהירות המותרת במקום עמידת השוטר היא 60 קמ"ש והדברים שנרשמו מפי המבקש בדו"ח לא נאמרו על ידו. עוד נטען כי לא נערך שימוע כדין, טופס הזימון לשימוע תוקן באופן המעיד על התלבטות השוטר אם לפסול את המבקש וההחלטה לא נומקה כדבעי. ב"כ המבקש ביקש לקבוע כי עברו של המבקש אינו משקף מסוכנות ולהתחשב בנסיבותיו האישיות - הרכב משמש לפרנסתו, בלעדיו יפסיד מקום עבודתו וכבן בכור במשפחתו עליו הנטל לפרנס את אביו ואחיו שכן אביו עבר תאונת עבודה.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, טען לקיומן של ראיות לכאורה והפנה לחומר החקירה לפיו בוצע כיול כנדרש. ב"כ המשיבה טען כי מסוכנות המבקש נלמדת מן המהירות הגבוהה בה נהג בשטח עירוני ומעברו התעבורתי של המבקש, הכולל פסילה על תנאי ברת הפעלה.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום:

מדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" עולה כי המבקש נהג במהירות של 93 קמ"ש, כאשר המהירות המירבית המותרת עומדת על 60 קמ"ש.

לפי דו"ח "נסיבות המקרה", מהירות נסיעת המבקש נמדדה באמצעות מכשיר הממל"ז, שעה שהיה שדה ראיה נקי מהפרעות בין המכשיר לבין קטע הדרך הנמצא בפיקוח, נקודת ההצבעה האדומה היתה מכוונת כל זמן המדידה על מרכז רכב המטרה, רכב המבקש היה בודד ונשמר עמו קשר עין רצוף עד לעצירתו.

השוטר הציג למבקש את תוצאות המדידה ובתגובה טען המבקש בזירת האירוע:

"לא שמתי לב, לא ראיתי את המהירות. אתה צודק...אני מצטער"

תגובת המבקש משקפת הודאה במיוחס לו בכתב האישום.

טענת ב"כ המבקש כי הדברים לא נאמרו ע"י המבקש, תבחן במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב דיוני זה בו נדרש בית המשפט לבחינת קיומן של ראיות לכאורה בלבד.

בדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" מצויין כי נערכה בדיקת כיול בתחילת המשמרת ובסופה. די בכיול היומי כאמור, לשם הוכחת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בשלב הדיוני המקדמי בו עסקינן (בש"פ 6983/10 אדם קדוש נ' מדינת ישראל – פורסם במאגרים המשפטיים).

היות שאין מחלוקת כי המבקש נתפס נוהג בעיר עפולה, לא ברורה נפקות הטענה בדבר קיומו/אי קיומו של תמרור המורה על 60 קמ"ש.

בחנתי את טענות הסנגור ביחס לשימוע ולא מצאתי בהן ממש. אין חולק כי המבקש זומן לשימוע וכי היה מיוצג במהלכו ע"י סנגור. לפי פרוטוקול השימוע, העלה הסנגור טענותיו בפני הקצין הפוסל, הטענות נרשמו בפירוט והחלטת הקצין מנומקת כראוי.

עבירה של נהיגה במהירות מופרזת הנה עבירה חמורה, אשר לא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות.

במקרה דנן, נהג המבקש בדרך עירונית במהירות של 93 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 60 קמ"ש.

המבקש נוהג משנת 2009 ולמרות הותק הקצר שצבר בנהיגה, נזקפות כבר עתה לחובתו 6 הרשעות תעבורה קודמות, כשהאחרונה בהן משנה זו.

הרשעתו החמישית של המבקש עניינה עבירה זהה של נהיגה במהירות מופרזת ובגינה נגזרו על המבקש ביום 22/2/11 - קנס ופסילה על תנאי למשך 3 חודשים, שהנה ברת הפעלה בתיק זה.