אדם טבע ודין-אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' משרד הבריאות.

פסק דין

1.לבית משפט זה הוגשה עוד ביום 14.10.2012 העתירה שבכותרת. מדובר בעתירה שלפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 התבקש בה להורות למשיב משרד הבריאות להעביר לעותרת מידע שהיא ביקשה שענייננו שאריות של חומרי הדברה במזון. המידע שהתבקש עוד במכתב מטעמה של העותרת מיום 8.5.2012 היה לקבלת סיכום ממצאי בדיקות חומרי הדברה במוצרי מזון המשווקים בישראל בשנים 2007-2010; את שמות רשתות השיווק שבהן נמצאו חריגות של תוצאות המדידה וכן פרטים נוספים. העתירה הוגשה לאחר שתכתובות עם המשיב לא הובילו לקבלת החלטה לגופו של עניין בבקשת המידע. לאחר הגשת העתירה נמסר לעותרת חלק מן המידע שהתבקש, אולם לטענת העותרת לא נענתה בקשתה במלואה. פרטים מהותיים שטענה העותרת שהיא לא קיבלה היו שמות רשתות השיווק שבהן נמצאו חריגות; תאריך ביצוע הדיגום; שמות הישובים שבהם נדגם המזון וכן המידע החל משנת 2005 ועד למחצית 2006. בהמשך לאמור לעיל התאפשר לעותרת להגיש עתירה מתוקנת והיא עשתה כן. העתירה המתוקנת הוגשה ביום 3.1.2013 והיא התמקדה במידע שלפי הטענה טרם התקבל מהמשיב. בעתירה נטען, בין היתר, שסיכום ממצאי הבדיקות הקיים בידי העותרת הציג רק את מספר הדגימות ואת אחוז החריגות, אך לא ברור מהו החומר שנמצא בחריגה ומהו היקף החריגה. ועוד נטען שאין התייחסות לאופן הטיפול בחריגות שנמצאו וגם אין מידע על האזור הגאוגרפי שבו נעשתה החריגה כאמור לעיל.

2.לאחר הגשת העתירה המתוקנת הודיעו הצדדים לבית המשפט שהם נמצאים במגעים ביניהם ובמסגרת זו נמסר לעותרת מידע נוסף. בסופו של יום התבקש בית המשפט לתת תוקף של פסק דין להסדר שהוגש ביום 16.10.2013 ושעיקרו מנגנון מוסכם לבחינת מסירת המידע לאחר קבלת התייחסות של צדדים שלישיים. ההסכם בין הצדדים כלל גם מתן האפשרות לעותרת לטעון בנפרד בסוגיית הוצאות המשפט.

3.כפי המבוקש והמוסכם ניתן תוקף של פסק דין להסדר שהוגש לבית המשפט על תנאיו וסייגיו.

4.בכל הקשור לבקשת העותרת לפסיקת הוצאות, הרי שמצאתי בנסיבות העניין עילה לחייב את המשיב בהוצאות העותרת – ולו בחלקן. העותרת טענה שהיא נדרשה להגשת שתי עתירות כאשר בקשתה למסירת המידע לא נענתה במלואה. ועוד נטען שקיימת חובה על המשיב למסור את המידע המבוקש והמשיב לא חלק על כך. ומעבר לכך, המשיב לא עמד בלוחות הזמנים הקבועים בחוק ולא נימק את החלטותיו. גם לאחר עיון בתגובת המשיב לטענות אלה, לא מצאתי שיש בתשובה שניתנה משום מענה מספיק לטענות העותרת בעניין ההצדקה לפסוק לה הוצאות בנסיבות העניין. העתירה המקורית הוגשה לבית משפט זה לאחר מיצוי ההליכים. המשיב מסכים בתגובתו שתשובת הממונה נשלחה באיחור. במצב דברים זה ומשעה שהתשובה לגופו של עניין (ומעבר למכתב שמיום 14.8.2012) באה רק לאחר הגשת העתירה, הרי שקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה לבין קידום הטיפול בבקשת העותרת וכדי מיצוי העניין בסופו של יום והסכמת הצדדים המתוארת לעיל.

5.עם זאת, ובכל הקשור לשיעור ההוצאות שיש לפסוק בנסיבות המקרה, הרי שאכן מדובר בהליך שהסתיים בהסדר ולאחר שהמחלוקות בין הצדדים הצטמצמו להן במהלך הזמן ובלא צורך בהגשת כתבי טענות נוספים או בקיום דיון. בית המשפט לא נדרש – וממילא גם לא הכריע במחלוקות שהיו בין הצדדים. מעבר לכך, משמעות ההסדר שבין הצדדים לעניין קבלת מידע מצדדים שלישיים, היא שחלק מן המידע המבוקש טרם הועבר לעותרת וכל צד שמר את טענותיו לעניין זה ולאחר מיצוי המנגנון שנקבע על-ידי הצדדים. נתונים אלה, כמו גם המאמצים שנעשו על-ידי המשיב, כמו גם העותרת לייתר את בירור ההליך – צריכים להילקח בחשבון בשיעור ההוצאות שנקבע על-ידי בית המשפט.

6.בשקלול כלל הנסיבות שלעיל נקבע בזאת שעל המשיב לשאת בהוצאות העותרת ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,500 ₪. האגרה ששולמה – ככל ששולמה – תושב לעותרת בניכוי הסכום הקבוע בתקנות.

המזכירות תשלח פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: