אדלשטיין נ' יעקובוביץ ואח'

פסק דין

1. התובעת היא גברת קשישה שמתגוררת בקומה השניה בבניין ברח' אוסישקין 8, נתניה. הנתבע 1 הוא הבעלים של דירה בקומה השלישית של בניין זה, מעל דירת התובעת.

2.באוקטובר 2010 בוצעו בדירת הנתבע שיפוצים, באמצעות הנתבעת 2, שהיא חברת בנייה ששייכת לאביו של הנתבע 1.

3.התובעת טוענת כי במהלך השיפוצים ביטלו הנתבעים צינור ניקוז במרפסת המטבח בדירת הנתבע, אך במקום לכסות את הפתח כנדרש, הם מילאו אותו באבנים, אשר ירדו אל המשך צינור הניקוז, במרפסת המטבח בדירת התובעת, וגרמו לסתימתו.

4.התובעת טוענת כי מנהל העבודה מטעם הנתבעים, מר פנט, ושרברב מטעמו, ניסו לפתוח את הסתימה בצינור הניקוז שבמרפסת המטבח שלה, תחילה - באמצעות מעין מוט ("קפיץ"), ומשהדבר לא צלח, שפכו חומצה לתוך הצינור, בעד פתח שקדחו בו (התצלום ת/ 1). התובעת טוענת שהחומצה "התפרצה" מפתח הצינור וגרמה כתמים ונזק לקירות מרפסת המטבח שלה ולאריחי הקרמיקה שם.

בתביעה זו תבעה התובעת מהנתבעים 700 ₪ בגין צביעת המרפסת, על פי קבלה שצירפה לתביעה, וכן פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטרדה.

5.הנתבעים כפרו בטענת התובעת, כי הם מילאו באבנים את צינור הניקוז שבדירת הנתבע. מנהל העבודה מטעמם העיד, כי פתח הצינור שבוטל כוסה במכסה ניילון וקרטון, ולא שפכו בעדו אבנים. מנהל העבודה העיד כי אינו יודע ממה נגרמה הסתימה בצינור בדירת התובעת, אך כאמור, הוא שלל את טענתה בדבר שפיכת האבנים לצינור, או כל גורם אחר שנובע מהנתבעים. מר פנט העיד כי הסתימה היתה למעשה באזור חיץ הבטון שבין ריצפת דירתה של התובעת לבין תקרת דירתו של השכן בקומה הראשונה.

עוד העיד מר פנט כי התובעת הגיעה לדירת הנתבע במהלך העבודות והתלוננה על סתימה בצינור בדירתה, וכי מתוך רצון טוב לסייע לה, הוא נכנס לדירתה, ביחד עם השרברב שלו. מר פנט אישר את דברי התובעת, כי השרברב מטעמו ניסה תחילה לשחרר את הסתימה בצינור בדירתה באמצעות "קפיץ", ומשהדבר לא צלח - שפך חומצה בעד החור שנקדח בצינור שבדירת התובעת. עם זאת, טען מנהל העבודה כי הוא לא הבחין שהחומצה "התפרצה" וגרמה לנזקים בקירות ובאריחי הקרמיקה, כפי שנראה בתצלומים ת/ 1 ו- ת/2.

6.התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים הניחו אבנים בצינור שבדירת הנתבע, וממילא לא הוכיחה כי הסתימה בצינור שבדירתה נגרמה בשל אבנים כאלה.

כפי שצויין, אין מחלוקת בין הצדדים, כי בניסיון להסיר את הסתימה בדירת התובעת שפכו מי מטעם הנתבעים חומצה בעד החור הגדול למדי שנקדח בצינור זה. שמעתי את עדויותיהן של התובעת ושל בתה. על פיהן, ועל פי התצלומים שהומצאו, מצאתי כי התובעת הוכיחה במידה הדרושה כי החומצה גרמה נזק לקירות במרפסת המטבח שלה ולאריחי הריצפה במקום (התובעת החליטה שלא לבצע החלפה של האריחים ועל כן לא כללה בתביעתה את הנזק לאריחים, אלא רק את עלות צביעת הקירות).

7.מנהל הנתבעת 2 טען כי הנתבעת עשתה טובה לתובעת, והתובעת גומלת לה רעה תחת טובה, בתביעה שהגישה נגדה. מנהל הנתבעת טען כי מנהל העבודה מטעמו חפץ בסך הכל לעזור לשכנה המבוגרת. הנתבעת 2 לא דרשה מהתובעת לשלם תמורת עבודת השרברב מטעמה, ואין הצדקה לחייב את הנתבעים בנזקי החומצה, מה גם שאלה שנויים במחלוקת.

8.אני סבורה כי יש אמנם להתחשב בכך שהנתבעת 2 הגישה סיוע של אדיבות לתובעת; וזאת, משמצאתי שהתובעת לא הוכיחה כי הסתימה בצינור בדירתה נגרמה בעטיים של הנתבעים.

עם זאת, משגרמה פעולת הסיוע של הנתבעים נזק לתובעת, יש לחייבם בעלות תיקונו.

9.בהתאם לכך אני מקבלת את התביעה בחלקה, רק לגבי העלות של צביעת הקירות. לא אפסוק לזכות התובעת פיצוי בגין עוגמת נפש, בהתחשב בנסיבות שצויינו לעיל.

10.אני מחייבת איפוא את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 700 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה

וריבית מיום הגשת התביעה: 23.12.10, ועד לתשלום בפועל.

בהתחשב בסכום פסק הדין ובנסיבות שבהן נוצר הנזק, אחייב את הנתבעים בהוצאות משפט מופחתות, בסך 200 ₪.

11.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות לבקש רשות ערעור מביהמ"ש המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"א, 14 יולי 2011, בהעדר הצדדים.