אדלשטיין ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1892, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 16.1.14.

למבקש נרשמה הודעת תשלום קנס בגין עבירה מיום 25.12.12 של אי-ציות לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו (דו"ח תנועה מס' 90501037551).

במקרה דנן מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום על שם המבקש. לטענת המבקש, לא הוא זה שנהג ברכב ביום ביצוע העבירה אלא אדם אחר אליו מבקש הסבת הדו"ח האמור. לטענת המבקש, הוא אמנם קיבל הדו"ח לידיו, אולם מאחר ולא איתר את הנהג, מר ביג'וי יוסף אליהו, נבצר ממנו להגיש את הבקשה במועד. עוד ציין המבקש, כי הקנס שולם ע"י אשתו בטעות.

לבקשה צורף תצהיר לאימות טענתו, כי מר ביג'וי הוא זה שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

הבקשה הועברה לתגובת התביעה, אשר התנגדה לה וציינה, כי כפי העולה מסע' 6 לבקשה המבקש קיבל הדו"ח ושילמו ומשכך המבקש בבחינת נאשם שהודה, הורשע ונגזר דינו. על כן אין כל עילה לבקשה.

משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

יתר על כן, בהתאם להוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ] – התשמ"ב 1892, מששולם הקנס, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה של אי-ציות לאור אדום, בה הואשם, ועם חלוף המועד להגשת ערעור ההרשעה הפכה חלוטה.

גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו.

במקרה דנן, כתב האישום נשלח למבקש בדואר רשום ביום 8.1.13 ונתקבל על-ידו. לטענת המבקש הוא לא שילם את הקנס במועדו היות ורצה לבצע הסבה של הדו"ח ע"ש מי שנהג ברכב לטענתו, מר ביג'וי, אולם הדבר לא יצא אל הפועל כיון שהמבקש לא איתרו. רק לאחר שהתקבלה דרישת כפל קנס שולם הדו"ח ע"י אשת המבקש.

היה על המבקש להגיש בקשתו להישפט תוך המועד הקבוע. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

יתר על כך, הדו"ח כאמור שולם והלכה היא, כי מרגע ששולם הדו"ח, רואים את הנאשם ע"פ הדו"ח כמי שהודה באשמה, נגזר דינו לקנס ואף נשא בעונשו.

מעבר לדרוש אציין, כי כבר נקבע בפסיקה כי אי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה גורמת עיוות דין. ראו לעניין זה ע"פ 6920/07 חסון נ' מ"י וכן עפ"ת(מרכז) 29393-11-09 שלום מיכאלי נ' מ"י מפי כב' השופטת נגה אהד.

לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: