אדלר נ' גליזמן

פסק-דין

1.עניינה של התביעה שלפני נסוב סביב דרישת התובעת לפיצוי כספי בגין החזרת הוצאות נסיעה להחלפת כלב נחיה ותביעה על הוצאת דיבה ואלימות נפשית.

2.התובעת עיוורת שנעזרת לצורך תנועתה בכלב נחיה משנת 1976. נוכח מצב רפואי נזקקה התובעת להיעזר בכלב נחייה מסוג פודל. לטענת התובעת המקום היחיד בעולם המגדל כלבים מסוג זה לצורך מטרות נחיה מצוי במדינת אוהיו בארה"ב. בשנת 2011 נסעה התובעת לצורך קבלת כלב מסוג זה ואולם עקב אי התאמתו לתפקיד הכלב נלקח על ידי מר יוני לנקרי, מאלף כלבי נחיה בבית ספר " עיניים מנחות לעוור" לצורך ניסיון לפתור בעיית התאמתו. לטענת התובעת, היא קיבלה בינתיים כלב נחייה אחר מסוג לברדור. נוכח אי הצלחה בהתאמתו של כלב הפודל ובחלוף כחצי שנה מאז שנלקח מהתובעת סוכם עם מר יוני לנקרי, כי הוא ינסה להעמיד לתובעת כלב אחר מסוג פודל אך דבר לא נעשה. ביום 24/9/11 קיבלה התובעת מכתב מהנתבעת לפיו עליה לדאוג להחזיר את הכלב עד לסוף חודש אוקטובר. התובעת רכשה כרטיס טיסה על חשבונה למדינת אוהיו לצורך החלפת הכלב ולשם כך, נטלה הלוואה על סך 7,500 ₪. התובעת שבה ארצה עם כלב נחייה חלופי אשר בכפוף לאישור מר יוני לנקרי הייתה אמורה לקבל את דמי הנסיעה בחזרה. לאחר שיוני לנקרי אישר את הכלב דרשה הנתבעת לבקר בביתה של התובעת על מנת לבדוק מצבו של הכלב, זאת, נוכח תלונות שהוגשו על התובעת בעניין זה.

3.הנתבעת הגישה הודעה לפי סעיף 7 ב' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), על קיומה של חסינות עובד ציבור ובקשה לדחיית התובענה נגד הנתבעת. לטענת הנתבעת, שימשה בתקופה הרלבנטית כמנהלת השירות לעיוור של אגף השיקום במשרד הרווחה. במסגרת תפקידה הייתה מופקדת, בין היתר, על יישום הוראות המופיעות בתקנון העבודה הסוציאלית ובכלל זה הוראת תע"ס 6.2 – כלבי נחיה לעיוור. הואיל והתובעת סובלת מאלרגיה הגורמת לפגיעה במצב בריאותה ביקשה היא לקבל כלב נחייה מסוג פודל שלו פחות שיער. דא עקא, כי סוג זה של כלבים מצוי בחו"ל. על פי הוראת תע"ס 6.2 השירות לעיוור מסייע במימון כרטיס הטיסה לחו"ל ובדמי כיס לתקופת השהייה בחו"ל במקרה זה. סיוע זה מותנה באישור הגורמים הרלבנטיים בשירות לעיוור וביניהם הנתבעת. נוכח בדיקת הכלב על ידי מר לנקרי, מאלף כלבים, והתרשמותה של הנתבעת הוצא סיכום כתוב מיום 24.9.12 בו נאמר, כי הכלב איננו כלב נחייה, כי על התובעת להשיבו לביה"ס בארה"ב בתוך חודש ימים, כי השירות לעיוור לא יטול חלק בעלות ההחזרה אלא נדרש שביה"ס ימצא את הדרך לעשות זאת וכן, כי השירות לעיוור לא יאמר נסיעה לחו"ל לקבלת כלב נוסף מאותו ביה"ס. על פי מדיניות משרד הרווחה, הובהר לתובעת הן בעל פה והן בכתב כי היה והכלב אינו כשיר לשמש ככלב נחייה- החלפתו היא באחריות המגדל בארה"ב ובמימונו והמשרד לא יישא בעלויות אלו. התובעת הביאה מחו"ל כלב חלופי מאותו בית ספר. הנתבעת צירפה כתב הסמכה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לפיו הינו מודיעה כי בתוקף סמכותו לפי תקנה 5(1) לתקנות הנזיקין ( אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006, המדינה מכירה במעשיה של הנתבעת כמעשה העומד בתנאי חסינות עובר הציבור כקבוע בסעיף 7א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

4.בהעדר תגובת התובעת ומטעמי הבקשה סבורני, כי דין הבקשה להתקבל ומשכך, הנני מורה על מחיקת הנתבעת מכתב התביעה והחלפתה באישיות המשפטית הנכונה היא מדינת ישראל- משרד הרווחה.

5.טענות הנתבעת, מדינת ישראל, כפי שהועלו בכתב ההגנה שהוגש על ידה, הינן, כי על פי הוראת התע"ס (תקנות עבודה סוציאלית) 6.2, השירות לעיוור מסייע לעיוור המבקש לקבל כלב נחייה בחו"ל, במימון כרטיס הטיסה לחו"ל הלוך ושוב (בניכוי הנחה הניתנת ע"י חברת התעופה), דמי כיס לתקופת השהייה בחו"ל , ביטוח רפואי לתקופת השהייה החו"ל, תשלומים והיטלים נוספים. לצורך קבלת המימון על האדם העיוור להגיש בקשה רשמית לשירות העיוור ומסמכים כמפורט בהוראות התע"ס.

עיוור שקיבל אישור להבאת כלב מחו"ל, מקבל זכויות זהות לאלה הניתנות לעיוור המקבל כלב בארץ. קבלת מורה להדרכה שיקומית אשר מלמד את הכלב מסלולי הליכה שגרתיים של בעל הכלב. קבלת דמי אחזקה וביטוח לכלב הנחייה. במקביל, חלות על העיוור חובות לטפל בכלב בצורה הוצמת ולהתייחס אליו כפי שהוא למד בבית הספר לאימון. מאז שנת 2004 התקבלו תלונות מאנשים המתגוררים בקרבת מקום מגוריה של התובעת באשר לתפקודה הלקוי של התובעת בכלב הנחייה שלה. גב' גלייטמן טיפלה בתובעת באופן אישי ואולם, נוכח אי שיתוף פעולה מצד התובעת, אי התאמת הכלב למטרת נחייה ותלונות רבות נערכה בדיקה והוצאו מסקנות לפיהן כלב הפודל אינו מתאים ועל התובעת להשיבו לבית הספר ממנו נלקח וכי עליה לקחת כלב חלופי מבית ספר אחר. התובעת לא מלאה אחר הנהלים בטרם נסיעתה האחרונה לארה"ב התובעת לא מילאה אחר הנוהל המפורט בסעיף 7.2 ולא פנתה כלל בבקשה בכתב לשירות לעיוור. כמו כן, בניגוד להנחייה לקחה כלב מאותו בית ספר. כמו כן, התובעת סירבה להשתתף בשבועיים מרוכבים של הדרכה ונתקבלו תלונות חמורות על התנהגות כלפי הכלב החדש. נוכח כל אלה הוחלט להפסיק להכיר בכלב ככלב נחייה.

6.התובעת הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה בו שבה היא על עיקר טענותיה.

7.בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים ביום 9/7/13 שבו הצדדים על טענותיהם.

8.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי עדויות הצדדים בפני הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להימחק. להלן נמוקיי.

ראשית ועיקר, אומנם, התביעה הוגדרה כתביעה כספית נזיקית ואולם, במהותה הינה נועדה לתקוף החלטה מנהלית של מנהלת השירות לעיוור מטעם משרד הרווחה והשירותים החברתיים. הדרך לתקיפה החלטה מנהלית הוסדרה בחוק שירותי סעד, תשי"ח-1958 והיא באמצעות הגשת ערר לועדת ערר ולאחר מכן, ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. משכך, סבורני, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה זו.

שנית, על יסוד הראיות שבאו בפניי, התובעת לא רק שלא הניחה תשתית עובדתית מספקת לצורך הקמת עילת תביעה, אלא, שלכאורה, לא עמדה בהנחיות והנהלים שנקבעו בהוראה 6.2 ומשכך, החלטת מנהלת הנתבעת בנסיבות אלה אינה משוללת יסוד ונמצאת בעיני כסבירה. ברי, כי על מנת לקבל החזר נסיעות היה על התובעת לבקש אישור בכתב מראש כשם שביצעה זאת בפעם הראשונה. באשר לטענות התובעת להוצאת דיבה ואלימות נפשית אין בידי לקבלן זאת נוכח העדר הצגת תשתית ראייתית מספקת בעניין זה.

שלישית, לכאורה, התובעת זכאית לקבלת סיוע משפטי מהלשכה לסיוע משפטי ומוטב שתנצל זכותה זו בעניין זה.

9.סוף דבר- דין התביעה להימחק.

עם זאת, בנסיבות אלה לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: