אדלר טל נ' ישר צבי ואח'

פסק דין

תביעה כספית נגד שוכר משנה של נכס בגין אי תשלום דמי שכירות, אי פינוי הנכס ונזקים שנגרמו לנכס, כאשר השאלה העולה לדיון לבד משאלת הנזק הינה בעיקר שאלת היריבות שבין הצדדים, בשים לב לכך שאין בין הצדדים התקשרות ישירה ונאסרה השכרת הנכס בשכירות משנה בהסכם השכירות שבין השוכר הראשי ובין המשכיר.

רקע עובדתי

1.התובעת, אדלר טל (להלן:- "התובעת") הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעים 1-2 (להלן:- "בני הזוג ישר" או "הנתבעים") והנתבעים 3-4 (להלן: "בני הזוג שידלובי") בגין הפרת חוזה שכירות, גרימת נזקים לנכס נשוא התובענה והותרת חובות לרשויות השונות, זאת לאחר שהנכס המושכר הושב לידיה של התובעת.

2.תחילת ההתקשרות בין הצדדים בשנת 2002, אז שכרה התובעת את שירותיו של הנתבע 3, (להלן:- "שידלובי"), עת עבד כמהנדס, לשם בניית ביתה במקרקעין הידועים כמגרש מס' 237 בגוש 2911 חלקה 6, בשכונת ההרחבה במושב שפיר (להלן: -"הנכס").

ביום 1.5.2003, עם סיום הבנייה, התקשרו הצדדים בהסכם שכירות בגין הנכס (אשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה) עליו חתמה הנתבעת 4 כערבה לחיוביו של הנתבע 3.

לטענת התובעת, בחודש ינואר 2006 התגלה לה, כי החל מחודש נובמבר 2005, השכיר מר שידלובי את הנכס לבני הזוג ישר, וזאת מבלי ליידע את התובעת או מי מטעמה ובניגוד להסכם השכירות ולמצוין בו בסעיף 6.1.

במהלך חודש יוני 2006 ולאחר שהתובעת תרה אחר מסמך המעיד כי בנכס מתבצעת למעשה "שכירות משנה" בניגוד למוסכם בין הצדדים, קיבלה התובעת את השכם השכירות מהמועצה האזורית שפיר, המעיד כי בין בני הזוג שידלובי ובני הזוג ישר נחתם הסכם שכירות.

לטענת התובעת, עת נודע לה לראשונה, בחודש ינואר 2006, כי מתגוררים בנכס שוכרים אחרים, דרשה באופן מפורש את פינוי הנכס. משלא ניאותו הנתבעים לפנות את הנכס פנתה התובעת באמצעות בא כוחה ביום 12.2.2006 לבני הזוג שידלובי בדרישה לביטולו של הסכם השכירות לאור הפרתו היסודית, ובדרישה לפנות את הנכס לאלתר תוך תשלום פיצויים מוסכמים כמפורט בהסכם.

עוד באותו היום פנתה התובעת גם לבני הזוג ישר, באמצעות בא כוחה, בדרישה זהה לפינוי הנכס תוך ציון, כי אם הנכס לא יפונה לא יהיה מנוס מהגשת תביעה לסילוק יד כנגדם.

3.ביום 19.3.2006 הוגשה כנגד הנתבעים תביעה לסילוק יד לבית משפט נכבד זה, תוך בקשה לפיצול סעדים.

ביום 20.3.2007 ניתן פסק דינה של כב' השופטת דינה כהן, אשר צורף כנספח ח' לכתב התביעה. בהתאם להסכמות הצדדים ניתן צו לפינוי הבית כנגד בני הזוג ישר ליום 10.6.2007.

כמו כן, בהתאם למוסכם, חויבו בני הזוג ישר לשלם לתובעת דמי שכירות חודשיים על סך 3,066 ₪ לתקופה שמיום 21.3.2007 ועד ליום 10.6.2007, כאשר לזכותם עומדת זכות השיפוי בדבר כל תשלום כפל שיאלצו הנתבעים לשלם, הן לשידלובי והן לתובעת.

בהתאם לפסק הדין ולמוסכם, ביום 10.6.2007 פונה הנכס מיושביו דאז, בני הזוג ישר.

4.כבר כעת ראוי לציין, כי בשאלת הבעלות על הנכס אין כיום מחלוקת כי התובעת הינה בעליה הבלעדיים של הנכס, עת נדחתה התביעה אשר הוגשה על ידי מר שידלובי במסגרת ת.א. 7282/06 בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע אשר נועדה להכריע בשאלת הבעלות דנן.

תביעה זו הוגשה לאור טענותיו של שידלובי, כי הגם שנכס רשום על שם התובעת כבעלים, הרי שהקרקע שעליה בנוי הנכס נרכשה מהתובעת על ידי שידלובי, שבאותה עת היה מצוי בהליכי פשיטת רגל. התובעת נטלה משכנתא על שמה ונחתם הסכם שכירות בין התובעת ובין שידלובי, כך ששידלובי למעשה פרע את תשלומי המשכנתא, שלא יכולה היתה להילקח בפועל על ידו כבעלים של הנכס.

5.ביום 25.11.2007 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים 3 ו- 4, הם בני הזוג שידלובי.

ואולם, ביום 14.4.2010 הוגשה בקשה למחיקת הגנתם זו, זאת ומאחר ואין ביכולתם לשאת בהוצאות ניהול הליך משפטי זה.

עוד באותו היום ניתנה החלטתי המורה על מחיקת כתב ההגנה כאמור.

ביום 18.4.2010 הוגשה בקשה מטעם התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד בני הזוג שידלובי. ביום 1.7.2010 ניתן פסק דין כנגד בני הזוג שידלובי המחייבם לשלם לתובעת את הסך של 163,455 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.