אדינייב נ' טמיר

החלטה

החלטת רשם ההוצל"פ מיום 23/4/2012 קבעה, כי ההתנגדות הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד.

ההחלטה לא קבעה מה המועד האחרון להגשת התנגדות בלא להזקק לארכה.

בקשת המבקשת נסמכת בתצהירה מיום 2/4/2012 המציין, כי נעשה הוא בתמיכה לבקשה להתנגדות ואכן אין בו ולו מילה אחת שניתן לייחס אותה לסוגיית הארכה הנזכרת בבקשה, זולת, האמור בסעיף 17 לתצהיר המובא להלן כלשונו: "אני מגישה בקשה להארכת מועד הואיל וקיבלתי את כל החומר מההוצל"פ בסמוך לחג הפסח ולא הצלחתי להכין את החומר הנדרש".

המשיב השיב רק ביום 7/10/2013 עפ"י החלטתי מיום 18/10/2012...

התשובה מציינת, כי עפ"י רישומי ההוצל"פ נמסרה האזהרה למבקשת ביום 23/2/2012, ההתנגדות הוגשה ביום 23/4/2012 יחד עם בקשה להארכת מועד ובחינת תצהיר המבקשת כך עפ"י תשובת המשיב, אינה מגלה טעם כלשהו מכוחו יוארך המועד הקבוע בחיקוק.

קל וחומר, אין בנמצא טעם מיוחד כדרישת הדין.

המשיב מצביע על כך, כי המדובר בבקשה זמנית הנעדרת כל ציון של תאריך כגון: מועד קבלת האזהרה, מועד הגשת ההתנגדות ומועד הכנת החומר.

ביום 8/10/2013 ניתנה על ידי החלטה המציינת, כי למן מתן החלטתי ועד הגשת תשובתו של המשיב חלפו כ-11 חודשים וכי אמתין למענה החייבת בתוך 7 ימים מיום שתומצא לה תשובת המשיב.

החלטה זו הומצאה למבקשת באמצעות בא-כוחה עוד ביום 8/10/2013 באמצעות דוא"ל.

תשובת המבקשת, לא הוגשה עד כה או בכלל.

עיון בתצהיר המבקשת מלמד, כי הלכה למעשה אין בפיה טענת הגנה כלשהי מפני התביעה השטרית שהגיש הזוכה.

המבקשת מציינת קשיים כלכליים, צבירת חובות, עזרה שקיבלה מידיד אשר רכש את אמונה והיא מסרה לו שקים אשר סופם שהגיעו לידיו של הזוכה.

אותו ידיד הבטיח "להסדיר את העניין", אולם ההבטחות נותרו במקומן.

מן המקובץ עולה, כי אף לו היה מוארך המועד בנימוק זה או אחר, הרי שאין בפי המבקשת כל טענת הגנה שניתן להפנותה כנגד המשיב.

בנסיבות אלו, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד ומורה על שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק שבכותרת, ככל שהם מעוכבים.

ערבון אם הופקד ע"י המבקשת בתיק ההוצל"פ, יחולט לטובת הזוכה.

הזוכה ימציא החלטה זו ללשכת ההוצל"פ בחדרה.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: