אדיב נ' חי ואח'

פסק דין

תביעה לתשלום עמלות תיווך.

טענות הצדדים –

לטענת התובע - הינו מתווך בעל רישיון ועוסק בתיווך נכסי מקרקעין בחיפה לפרנסתו ופרנסת בני משפחתו. נתבעת 2 היא חברה בע"מ אשר בבעלותה ובניהולה משרד תיווך נכסים בחיפה.

נתבע 1 הוא הבעלים והמנהל של נתבעת 2 או מי שהציג עצמו בפני התובע ככזה.

במסגרת עיסוקו עבד התובע במשרד התיווך שבבעלות נתבעת 2 בהתאם לתנאי התקשרות עסקית - שותפות (להלן: "ההסכם") שהוסכמו בינו לבין נתבע 1 בשם נתבעת 2. במסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים לשלם לתובע 52.5% מסך עמלות דמי התיווך המתקבלים ע"י לקוחות נתבעת 2, בגין עסקאות שייעשו במשרד בהן יהיה התובע המתווך היחיד המעורב בעסקה. כן סוכם בגדרי ההסכם כי הנתבעים ישלמו לתובע 27.5% מסך דמי התיווך המתקבלים ע"י לקוחות נתבעת 2, בגין עסקאות שייעשו בזמן עבודתו של התובע במשרד ואשר התובע יהיה מעורב בהן כאחד המתווכים בעסקה, אולם לא יפעל כמתווך יחיד. עוד התחייבו הנתבעים להעמיד לרשותו של התובע, בין היתר, עמדת עבודה במשרד הנתבעת הכוללת שולחן עבודה מסודר לרבות עמדת מחשב ואינטרנט, וכן תוכנות תיווך מקצועיות ופרסום אישי בתקשורת.

ההסכמות וההתחייבויות נכתבו ע"י נתבע 1 בשם נתבעת 2 בראשי פרקים על גבי נייר.

למרות האמור ובניגוד להסכם, מאז שהפסיק התובע את עבודתו בחודש אפריל 2008, הנתבעים לא העבירו לו כל מידע על עסקאות בהן היה שותף ולא המציאו לו את חלקו מתוך עמלות התיווך שהתקבלו ע"י לקוחות הנתבעים, בעבור עסקאות שהיו בתיווכו הבלעדי ו/או בעבור עסקאות בהן שימש כאחד המתווכים המעורבים בעסקה.

עסקינן בשתי עסקאות תיווך הקשורות בנכסי מקרקעין ברחוב איינשטיין 37 א' וברחוב תדהר 13 בחיפה (להלן: "עסקת איינשטיין" ו"עסקת תדהר" בהתאמה).

בגין עסקת איינשטיין קיבלו הנתבעים דמי תיווך בסך של 26,000 ₪ מהלקוחות בעסקה, ובהיות התובע אחד המתווכים המעורבים מטעם הנתבעים, זכאי התובע לקבל בעבור עסקה זו שיעור של 27.5% מסך דמי התיווך, דהיינו 7,150 ₪. הנתבעים שילמו לתובע סך של 6,704 ₪ בלבד. לפיכך זכאי התובע לטענתו ל- 446 ₪ נוספים.

בגין עסקת תדהר קיבלו הנתבעים דמי תיווך בסך של 47,664 ₪ מהלקוחות בעסקה, ובהיות התובע המתווך היחיד מטעם הנתבעים בעסקה זו, זכאי הוא לקבל מהנתבעים סכום בשיעור של 52.5% מדמי התיווך, דהיינו 25,024 ₪. הנתבעים לא שילמו לתובע כל תשלום בגין עסקת תדהר. משכך, זכאי התובע לגישתו לתשלום בסך 25,470 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת התשלומים ע"י הלקוחות.

מוסיף התובע וטוען כי הנתבעים הפרו את ההסכם הפרה יסודית מוחלטת ובוטה, בכך שלא מילאו אחר התחייבויותיהם, ובין היתר לא העמידו לרשותו עמדת עבודה מסודרת במשרד נתבעת 2 עם מחשב המחובר לאינטרנט ולא סיפקו לו פרסום אישי בתקשורת.

בכך גרמו הנתבעים לתובע לאובדן הכנסה/עסקאות, לנזקים ולהפסדים כבדים. התובע העמיד נזקיו בגין ראש נזק זה על סך של 4,000 ₪.

עוד נטען, כי לאחר עזיבתו הסתירו הנתבעים מן התובע מידע אודות עסקאות נוספות שנעשו ומידע אודות דמי התיווך שקיבלו הנתבעים בגין אותן עסקאות המשותפות גם לתובע. הנתבעים לא שילמו לתובע את חלקו בגין העסקאות המשותפות ובכך נמצאו מפרים את ההסכם.

בניסיון לסיים את המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט שלח התובע לנתבעים מכתבים באמצעות בא-כוחו, אולם תשובתם היתה מתחמקת, חסרת תום לב וכולה ניסיון ליצור עובדות בדיעבד או להצדיק ללא בסיס את הפרת ההסכם.

התובע צירף לכתב תביעתו מכתבים ששלח עורך דינו לנתבעים וכן פתקים אשר לטענתו מגבים את טענותיו בכל הנוגע להסכם.

לטענת הנתבעים - אין לתובע עילת תביעה ישירה ואישית כנגד נתבע 1 ואין יריבות בינו לבין התובע. ההתקשרות היתה בין התובע לנתבעת 2 בלבד וכל טענה שיש לתובע ביחס לפעילותו במשרד התיווך צריכה להיות מופנית כלפי נתבעת 2.

נטען כי הפתק, המשקף לכאורה את סיכום התנאים להעסקת התובע, אינו אלא משאלות ליבו של התובע ואף הוספה ונכתבה על הפתק אמירה בוטה שמשמעותה ברורה.

בין הצדדים סוכם שהתובע יהיה עצמאי ולא שכיר ויקבל 50% מהעמלה שתשולם לנתבעת 2 במידה ויפעל לבדו מתחילה ועד סוף. במידה ויפעל בשיתוף עם סוכן נוסף של נתבעת 2 יקבל התובע 25% מהעמלה שתשולם לנתבעת 2 כתוצאה מפעילותו. זהו, אליבא דנתבעים, הסיכום היחיד שהיה בין התובע לנתבעת 2. יתר התנאים הנזכרים בכתב התביעה אינם אלא משאלות ליבו של התובע שלא התקבלו ע"י נתבעת 2.

נטען, כי התובע לא הפסיק את שירותו אצל נתבעת 2 בחודש אפריל 2008, שכן בפועל הפסיק לעבוד כסוכן של נתבעת 2 בתחילת חודש מרץ 2008. סמוך לאחר פרישתו, פתח התובע משרד תיווך מתחרה שאליו העביר שלא כדין ובניגוד למוסכם מידע ומסמכים שרכש ו/או צבר במשרדה של נתבעת 2, כולל התחייבויות של מוכרים אשר אותם החתים התובע. התובע לא היה זכאי לחלק כלשהו מהעמלה שקיבלה נתבעת 2 בגין עסקת איינשטיין, שכן לא היה הגורם הפעיל בעסקה. למרות זאת, החליטה נתבעת 2, לפנים משורת הדין, להעניק לו 25% מהעמלה שקיבלה בגין העסקה דהיינו 6,704 ₪. התובע החתים את המוכרים באותה עסקה וסוכנת אחרת החתימה את הקונים. חרף העובדה שהמוכרים שילמו 1% + מע"מ והקונים 2% כולל מע"מ וחרף העובדה שהתובע לא היה הגורם הפעיל בקשירת העסקה, שילמה לו הנתבעת 25% מעמלת התיווך הכוללת שקיבלה.