אדיב נ' בגדדישווילי ואח'

פסק דין

התובענה ובעלי הדין

1.התובע הינו עורך דין המשרת לקוחותיו בשכר. הנתבעת 1 (להלן : "הנתבעת"), הינה אלמנתו של המנוח בנימין בגדדשוילי (להלן : "המנוח") והנהנית היחידה על פי צוואתו.

2.עיון בתובענה זו נסוב בעניין המחלוקת שבין התובע לנתבעת, מאחר והתביעה של התובע נגד הנתבעים האחרים הוסדרה במסגרת הסכמי פשרה שנחתמו ביניהם וקיבלו תוקף של פסק דין.

3.בכתב התביעה המתוקן שבפני עתר התובע ליתן פסק דין הצהרתי לפיו על המנוח ו/או על הנתבעת לכבד את הסכם שכר הטרחה שנטען כי נחתם בין התובע למנוח ביום 24.3.1989 (להלן : "הסכם השכר") ולפיו על הנ"ל לשלם לתובע שיעור של 10% בתוספת מע"מ מכל הכספים או שווה ערך לכספים אשר יתקבלו בגין זכויות המנוח ו/או יורשיו בגין המקרקעין

הידועים כחלקות 85 ו – 95 וכן חלק מן החלקות 84,86 בגוש 7229 (להלן : "המקרקעין"). כדמי מכר ו/או פיצוי ו/או אחרת (להלן : "הסעד ההצהרתי").

בנוסף עתר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו שכר טרחה בסך 166,500 ₪ בגין שירותיו המשפטיים כפי שנסקרו בכתב התביעה ופורטו בנפרד בסעיף 19 (להלן : "הסעד הכספי").

ב.עיקר טענות התובע

1.התובע טוען כי המנוח ביקש וקיבל שירותים משפטיים מאז שנת 1979 ועד סמוך לפטירתו של המנוח.

בין היתר טיפל התובע לבקשת המנוח בסכסוך ממושך ורב שלבים בין המנוח מזה ובין עיריית תל אביב יפו (להלן : "העירייה") מזה וכי במסגרת סכסוך זה התנהלו בין המנוח מזה והעירייה מזה גם תביעות כספיות שונות, הוגשו נגד המנוח כתבי אישום וכיוצא בזה.

2.בנפרד ובמובחן טוען התובע, כי בשנת 1985, התבקש על ידי המנוח לייצגו בהליכי הסדר מקרקעין וכי בעקבות התדיינות ממושכת הגיעו המנוח והעיריה לידי הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 20/6/1991 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"א 443/85. (להלן : "הסכם הפשרה") בגדרו ויתרה העירייה על הליכי פינוי מן המקרקעין נגד המנוח ובני משפחתו, העיריה נרשמה כבעלים של המקרקעין, בעוד שהמנוח ובני משפחה "ייחשבו כדיירים מוגנים על פי החוק". כמו כן הכירה העיריה בזכותם של המנוח ובני משפחתו לקבלת פיצויים במקרה של הפקעה ו/או שינוי היעוד במקרקעין.

3.להלן טוען התובע כי בתחילת שנת 2005, קודם לפטירת המנוח יזם עמו האחרון שיחה ובמהלכה טען כי השכר שהובטח לתובע על פי הסכם השכר הינו מופרז וכי על התובע לוותר על מרביתו. לא זו אף זו, התובע טוען כי בראשית חודש מרס 2005, נשלח אליו מכתב מעו"ד מלי בארי מטעם המנוח בו הודע לתובע כי הטיפול בתביעת המקרקעין הועבר אליה.

4.התובע ממשיך וטוען כי פנייתו למנוח ולאחר מותו, לנתבעת - כי יבטיחו וישלמו את שכרו קודם להעברת התיקים לעו"ד בארי לא נשאו פרי.

5.לגרסת התובע בנסיבות העניין, לא נותרה בידו ברירה אלא לדרוש את סכומי שכר הטרחה שכבר גובשו בסך 166,500 ₪ כמפורט בסעיף 19 לכתב התביעה וכן לעתור לסעד ההצהרתי.

ג.עיקר טענות הנתבעת

1.הנתבעת טענה כי הסכם השכר הינו מזויף באשר המנוח כלל לא חתם עליו.

2.הנתבעת טענה כי מעולם לא הייתה לקוחתו של התובע ולא קיבלה ממנו יעוץ משפטי.

3.לגרסת הנתבעת המנוח לא חב כספים כלשהם לתובע, באשר תביעתו הכספית של התובע התיישנה ו/או כי חלק מן השכר הנתבע על ידי התובע – שולם לו.

4.הנתבעת הוסיפה וטענה כי היא מתגוררת במקרקעין מאז שנת 1995 עם המנוח וכי נישאה למנוח בשנת 2001.

5.הנתבעת טוענת כי התובע נכשל בייצוג המנוח והתרשל במתן שירותיו המשפטיים וכי הנתבעת הציעה בזמנו לתובע תשלום בסך 900 ₪ לפנים משורת הדין, אך התובע סירב לקבלו.