אדי נ' משרד הינוך והתרבות

פסק דין

1.לבית הדין הוגשה בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

2.התובעת הנה עובדת משרד החינוך מזה 24 שנים, מתוכם 20 שנים כמורה ו – 4 שנים כיועצת חינוכית.

בחודש אוגוסט 2008 סיימה התובעת לימודי תואר שני ביעוץ חינוכי ושובצה כיועצת בבית ספר בהוד השרון. התובעת הייתה יועצת יחידה במשך 3 שנים בבית הספר.

לקראת אמצע שנת עבודתה השלישית של התובעת כיועצת ערכה המפקחת ביקור במקום עבודתה של התובעת על מנת לבחון את עבודתה המעשית. לאחר הביקור ועריכת משוב על עבודתה, התקבלה החלטת המפקחת, שלא להסמיכה כיועצת.

3.טענתה העיקרית של התובעת בכתב התביעה הנה, כי לא ניתנה כל סיבה עניינית להחלטת המפקחת שלא ליתן לה רישיון יעוץ; כי מדובר בהחלטה שרירותית ולא סבירה וכי מדובר ברמיסת זכויותיה הבסיסיות לרבות חופש העיסוק ועקרון השוויון.

4.התובעת תבעה בכתב התביעה מבית הדין שיורה לנתבעת לאשר לה רישיון יעוץ חינוכי קבוע וכן כי בית הדין יאפשר לה להגיש תחשיב נזקים בגין האירועים נשוא כתב התביעה.

5.לטענת משרד החינוך יש לדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. לבית הדין אין לכאורה סמכות לדון במתן רישיון או אי מתן רישיון יעוץ על ידי משרד החינוך לתובעת. רישיון אשר ניתן לכאורה, על סמך שיקולים מקצועיים שאינם קשורים ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לדחות את התביעה על הסף.

סמכותו של בית הדין

לבית הדין לעבודה סמכות לדון ביחסי עבודה וביטחון סוציאלי וסמכותו מוגדרת ומוגבלת על פי חוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969.

סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע את גדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות בין עובד למעביד שעילתן ביחסי עובד ומעביד לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד.

7.במסגרת התביעה תוקפת התובעת את החלטת הנתבעת שלא ליתן לה רישיון יעוץ חינוכי קבוע. רישיון יעוץ ניתן על ידי משרד החינוך על פי סטנדרטים מקצועיים בתהליך הערכה הנמשך על פני שנתיים או שלוש.

רישיון היעוץ ניתן על ידי משרד החינוכי בכובעו כרגולטור המסדיר את הכשרתם של כלל עובדי משרד החינוך ולא בכובעו כמעסיק. מדובר באקט מנהלי של משרד החינוך.

יובהר, כי במקרה שלפני אין עסקינן בטענה לאי מתן רישיון אשר קשורה ביחסי העבודה בין הצדדים כמו - התנכלות או אפליה ביחסי עבודה. תביעתה של התובעת הנה בעיקרה הטעמים להחלטת המפקחת לאי מתן רישיון היעוץ ועניין זה הוא רגולטרי ובסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

רישיון יעוץ ניתן על סמך שיקולים מקצועיים וההיבט הרגולטורי בנסיבות תיק זה הנו היבט עיקרי.

8.לאור כל האמור לעיל, אין לבית הדין הסמכות לדון בתביעתה של התובעת ועל כן, יש לדחות את התביעה על הסף.

יובהר, כי מהנסיבות המפורטות בתיק זה עולה, כי בית הדין המוסמך לדון בתיק הנו בית המשפט לעניניים מנהליים.

9.במאמר מוסגר יובהר, כי גם באשר לעילה הנזיקית אשר עולה במשתמע מכתב התביעה, הרי שאף היא, איננה מצויה בסמכותו של בית הדין.

10.מפאת התחשבות בתובעת, לא יוטלו הוצאות משפט.