אדטו נ' לזרוביץ

פסק דין

בפניי תביעה כספית, שתחילה בהגשה לביצוע של שיק על סך 27,500 ₪, משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובע, זמן פירעון 10.6.09, שהוצג לפירעון וחולל בשל סיבת אין כיסוי מספיק.

סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל כיום עומד על סך 35,994 ₪ .

כנגד בקשת הביצוע הוגשה התנגדות. לטענת המבקשת באמצעות בנה מר יהושע (שוקי) לזרוביץ, שהוא זה שמכיר את העובדות הקשורות למסירת השיק, מדובר בשיק שניתן לביטחון, להבטחת תשלום סך של 27,500 ₪, שהתחייב האדון לזרוביץ לשלם לתובע בקשר לעסקת רכישת תוכים בין השניים, כאשר למועד ההסכם שבין הצדדים, נותרה יתרת חוב בסכום השיק. נערך הסכם בין הצדדים במסגרתו גם נמסר השיק.

טענת הנתבעת באמצעות בנה שהחוב נשוא השיק נפרע כאמור בהסכם שצורף מיום 23.3.07 לפיו בנה של הנתבעת יפרע את החוב באספקת גוזלים לתובע, דבר שנעשה בפועל ולא גולה על ידי התובע, ומשכך יש לראות את החוב כנפרע.

כבוד הרשמת, הינדה שרון, החליטה ביום 1.10.2010, ולאחר דיון בהתנגדות, ליתן לנתבעת רשות להתגונן, ומשכך המשך הדיון נקבע בפני. הצדדים הגישו תצהיר עדות ונשמעו הראיות.

מטעם הנתבעת העידו הנתבעת בעצמה, בנה מר שוקי לזרוביץ וכן אשתו, הגברת אורנה לזרוביץ. כן הוגש מטעם הנתבעת תצהיר של מר אליהו בוארון שלא הגיע לישיבה יום 20.12.10 מטעם נטען של מחלה. המשך הדיון נדחה ליום 26.6.11 בין השאר, על מנת לשמוע את עדותו של מר בוארון, שבתצהירו עלתה גרסה לגבי הסכמה שקשורה לאופן הפירעון של החוב הנטען כאן וביצועו. מכל מקום, מר בוארון לא הגיע גם לדיון הנדחה. נדחתה בקשה לדחות את הדיון ולהוציא צו הבאה, ונשמעו עדי התובע, שהם התובע בעצמו ואשתו, ובאי כוח הצדדים סיכמו בעל פה בסיומו.

מדובר בטענת פרעון, ובמסירת שיק לביטחון, כאשר למעשה הנתבעת טוענת שהתנאי להצגת השיק לפירעון לא התקיים, באשר הסכום שנמסר להבטחת פירעונו שולם בדרך אחרת – מסירת גוזלים כאמור. מדובר אם כן בטענת פירעון, שבצדק טוען בא כוח התובע שהנטל להוכיח אותה רובץ בראש ובראשונה על הטוען, היא הנתבעת, ואותם דברים אמורים לענין מסירת שיק על תנאי, ואי קיום התנאי לפרעונו. משכך הנתבעת היא שהתחילה בהבאת הראיות וכן בהשמעת הסיכומים.

לטענת הנתבעת, מוזר מאד שבהסכם שבין הצדדים במסגרתו נמסר השיק סוכמו הפרטים העיקריים חוץ מעניין חשוב ומרכזי והוא מועד סיום העסקה. דהיינו, המועד האחרון שבו היו אמורים להימסר הגוזלים לתובע. לטענת הנתבעת, הוכח באופן מספק ולא נסתר, כי נמסרו גוזלים תוכים כנטען לתובע או מי מטעמו. התובע אומנם מתכחש לקבלת אותם גוזלים, אך טענותיו טכניות. למשל, לעניין האמצעי להעברתם שצוין במסגרת הדיון, אותה אומנת / מכשיר חימום, שהינו עניין טכני ולא מהותי.

הנתבעת, טוענת גם שמדובר בחוב משמעותי נטען, שאין שום הסבר מדוע מחכים זמן רב,ללא מעש ובהיעדר פירעון. ומאידך ללא שום התרעה מגישים תביעה, כאשר לא קדם לעניין שיחה או ביקור אצל הבן שבמסגרת עסקו נמסר השיק. נטען גם שהוכח במסגרת העדויות שהיה מתווה אחר לעסקה ולענין פירעון החוב, על ידי אספקת אביזרים כאלו או אחרים, מה שמלמד שרב הנסתר על הגלוי בעניין, ובאופן המשליך על אמינות התובע. נטען לחיזוק לעדות הנתבע, באשר גם אימו הנתבעת וגם אשתו, העידו שהועברו גוזלים לתובע. לא נסתר, שמדובר בהמחאה שנמסרה לביטחון ומצד התובע לא באה הוכחת התנאים והזכות להיפרע ממנו.

התובע, טוען כי לפי ההסכם שאינו במחלוקת מיום 23.3.07, קיים חוב של 27,500 ₪. הנטל לעניין פירעון החוב מוטל על הנתבעת שלא הציגה מסמך או ראיה מספקים לעניין מסירת הגוזלים הנטענת בתמורה לחוב.

נטען שהעדים שהובאו, הבן והכלה, העידו עדות מגמתית. כך למשל לעומת תצהיר הנתבעת בשלב הבר"ל שהיה תמציתי ביותר, נזכרה לפתע הנתבעת, בתצהיר העדות, לספר על מסירת גוזלים ופרטים נוספים בעניין. התובע טען בעניין כבר בישיבת ההוכחות הקודמת. בכל מקרה הטענה הותרה. יחד עם זאת בסיכומים חוזר על הטענה לעניין הזיכרון המאוחר בעטיו יש ליתן משמעות שלילית לאותה עדות. מבחינה כרונולוגית נטען שבמועד שנטען על ידי הנתבעת שהתובע היה אצלם, וקיבל את אותם גוזלים מבנה, היה התובע בבית הסוהר, מה שמלמד על שקריות הגרסה.

התובע מתייחס גם לשאלה איך נלקחו או הועברו אותם גוזלי תוכים, כאשר מטעם הנתבע צוין שנמסרו באמצעים שונים, לרבות בידיים, דבר שהוא בלתי אפשרי, בפן המקצועי שידוע לכל מגדל תוכים רציני ובהמשך לתמונת האומנת שהוצגה במהלך הדיון בתחילת חקירתו, כתוספת לחקירתו הראשית של התובע, שהיא מכשיר חימום הכרחי, במקרה של העברת גוזלי תוכים בגילאים שמצוינים בהסכם, בני שבעה ימים לארבעה עשר יום.

נטען לסתירה בדברי אשתו של שוקי, שסיפרה על יחסים קודמים בין הצדדים, כאשר בעלה שוקי לזרוביץ אומר שלא הייתה היכרות קודמת, התובע מפנה גם לעמוד 20 בפרוטוקול הדיון הקודם לעניין גודל הגוזלים שראתה שנמסרו, וכאשר אותם עשרים סנטימטר שסומנו על ידי העדה לא יכולים להיות גודל של גוזל, אלא גודל של תוכי בוגר, מה שמלמד, שוב, על היות הגרסה מופרכת.

נטען שעדותו של שוקי מלאה סתירות ומופרכת. הסימונים שנטען שנעשו על ההסכם שברשותו לגבי מסירת גוזלים מסוג הנזכר בהסכם אין בהם להוכיח, שכן ניתן לראות שמדובר בסימון באותה עט, שעה שנטען להחזר במהלך תקופה של כשנה, והעיקר שאין שום חתימה או אישור של התובע לעניין אותם סימונים שנעשו באופן חד צדדי.

נטען גם לגרסה משתנה לגבי מקום המסירה על אותם גוזלים. פעם בבית הבן, פעם בבית התובע, פעם בסטקיה, וכל זאת שעה שנדרשת אומנת לצורך העברה כפי שצוין לעיל.

באי כוח הצדדים חלוקים גם בשאלה של משמעות סירוב שוקי לבדיקה במכונת אמת. לעניין זה אציין שלא ראיתי שהדברים באו לידי ביטוי בפרוטוקול וגם אינם זכורים לי, ומכל מקום בפן המהותי, אין מקום בנסיבות, לייחס לאותו סירוב פן שלילי לגרסה כזו או אחרת.

לסיכום טוען בא כוח התובע שבהיעדר תיעוד או ראיה נוספת ממשית למסירת הגוזלים, הנטל שמוטל בעניין על הנתבעת לא הורם ומשכך יש לקבל את התביעה.

בא כוח הנתבעת מציינת שאין לדקדק עם הנתבעת לגבי מועדי מסירת הגוזלים, באשר מדובר באישה מבוגרת שיכול וטעתה במספר חודשים ספורים, וזאת לעניין הטענה שהתובע שהה בבית הסוהר במועד המסירה הלכאורי עליו העידה הנתבעת.

כן צוין שהיו סתירות בין עדות התובע ואשתו לעניין היכרות מוקדמת עם הנתבע, מה שמחליש את גרסתם.