אדטו ואח' נ' וילצינסקי

החלטה

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

במסגרת הבקשה, טענו המבקשים כי נוכח הסעד המבוקש במסגרת התביעה, הוא סעד של הריסה, נתונה הסמכות לבית המשפט המחוזי ולא לבית המשפט השלום.

במסגרת תגובתם , טענו התובעים כי עסקינן בשאלת השימוש במקרקעין , ומכאן כי בהתאם לסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), נתונה הסמכות לבית משפט השלום.

אקדים ואציין כי בתיק זה נעשה ניסיון של ממש להביא את הצדדים לכלל הבנות אשר היו מייתרות את הצורך בניהול ההליך לגופו. עם זאת, ומשלא עלה בידי להביא את הצדדים לכלל הסכמות, אין מנוס ממתן החלטה זו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי הסמכות העניינית לדון בסעד של הריסת החומה, נתון לבית המשפט המחוזי, ולא לבית משפט זה.

סמכותו העניינית של בית המשפט נקבעת על פי הסעד המבוקש ,לו עותרים התובעים במסגרת כתב התביעה, ועל בסיס זאת בלבד. ( בעניין זה ראה רע"א 2996/06 שלום נ' מע"צ פורסם בנבו), ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי פ"ד לא(3) 561, ע"א 8130/01 מחאג'נה נ' אגבאריה (פורסם בנבו)).

במסגרת כתב התביעה, עותרים התובעים, במפורש לשני סעדים :

א. צו המורה לנתבעת להרוס את הגדר שבנתה.

ב. צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לבצע כל פעולה של בניית הגדר או מבנה או פעולה של דיספוזיציה;

בניגוד לטענות התובעים, לא ניתן לראות בשאלת ההריסה של החומה, שהיא בבסיס תביעתם של התובעים, ככזו העוסקת בחזקה ושימוש במקרקעין, כהגדרת מונח זה בחוק בתי המשפט.

בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת, כי "חזקה ושימוש", כמשמעותם בסעיף 51 לחוק בתי המשפט, רלוונטיים רק בתביעות לשימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס.

נוכח כך, ההלכה הינה כי כאשר עסקינן בתביעה להריסת חלק במקרקעין, זו בסמכותו של בית המשפט המחוזי, ואינה בסמכותו של בית משפט השלום.

בעניין זה ראה לדוגמא : פסק דיני של כב' הנשיאה השופטת דורנר ברע"א 7166/02 פונטה אלגריה נ' שמאי אברמוב ואח' (פורסם בנבו), רע"א 4669/96 חברת מלונות דן בע"מ נ' שותפות מלון ספורט אילת (פורסם בנבו), ע"א 524/63 גולדמן נ' אלגרבלי פ"ד יחד (3) 74.

ויודגש, ככל שהסעד של הריסת החומה היה נלווה לסעדים אחרים, ובבחינת הטפל ההולך אחר העיקר, יכול והיה מקום, בהתאם להלכת שמש ( ע"א 37/59 שמש נ' מפעל המים כפר סבא, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ פ"ד יג 834 ), להורות כי הסמכות נתונה לבית משפט זה, תוך דחיית הבקשה.

עם זאת, שעה שדומה כי הסעד העיקרי ( וכיום אולי אף היחיד) המתבקש במסגרת ההליך, הוא סעד של הריסה, אין מנוס מהקביעה על פיה הסמכות אינה נתונה לבית משפט זה.

אני מודעת לכך כי סעד נוסף שנתבקש הוא סעד של צו מניעה לבניית הגדר.

התובעים אף עתרו למתן סעד זמני בנושא זה.

ואולם, כב' השופט ארניה, בהחלטתו מיום 25.11.12, לא מצא להיעתר לבקשה ובמסגרת בקשות ותגובות מאוחרות יותר עלה לכאורה כי בניית הגדר הינה בגדר דבר עשוי, למעט טענות התובעים בדבר "עיבוי " ותוספות של הנתבעת, וממילא הסעד של המניעה, הוא הנלווה לסעד המרכזי של הריסת החומה, אשר לשיטת התובעים חורגת לשטחם.

כמו כן, וממילא הסעד של צו המניעה מטרתו, כשמו, מניעתי, וזאת שעה שלשיטת התובעים, הנתבעת או מי מטעמה, בונים את החומה/גדר בתוך מגרשם, ותוך פגיעה בקניינם.