אדהאן נ' פנחסי ואח'

פסק דין

בפניי טען ביניים שיזמה המבקשת, אשר מונתה בידי ראש ההוצאה לפועל ככונסת נכסים לזכויות טוען 1 במקרקעין, הידועים כחלקה 1 בגוש 30470 מגרש 7, לפי תכנית מ.י. 329 אזור התעשייה, מבשרת ציון (להלן – כונסת הנכסים ו-הנכס; בהתאמה).

כונסת הנכסים מונתה לתפקידה בשל חובו של טוען 1 לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – הבנק). במסגרת תפקידה מכרה הכונסת את זכויות טוען 1 בנכס לטוענים 7 ו-8 תמורת סך של כ-21,000,000 ₪ כולל מע"מ. כן התקבלו אצל כונסת נכסים כספים כתוצאה מחילוט ערבות בנקאית במסגרת ההתמחרות על הנכס, בסך של 1,000,000 ₪.

נכון ליום 13.2.12, אחר שחובו של טוען 1 לבנק נפרע במלואו מכספי הכינוס ושולמו תשלומים לרשויות המס בגין מכירת הנכס, כמו גם שכר טרחה לכונסת, נותרו בקופת הכינוס עודפי כספים בסך של 4,848,079.36 ₪.

להשלמת התמונה ציינה כונסת הנכסים, כי היא צופה הכנסות נוספות מכספים להם יהיה זכאי טוען 1 מרשויות המס, בקשר למס שבח ששולם על-ידי כונסת הנכסים בעת מכירת הנכס. בבקשתה מציינת כונסת הנכסים, כי משיבים 7 ו-8 הטילו עיקול זמני על כספים אלו, וכי משיב 9 טוען לזכות בכספים אלו מכוח המחאת זכויות. בנוסף, טוען 1 סבור כי הכספים מגיעים לו, והם אינם אמורים להיות חלק מקופת הכינוס. כך או אחרת, נכון להיום כספים אלה אינם בידי כונסת הנכסים ואף לא בידי טוען 1. מדובר בביצה שטרם נולדה.

הלכה למעשה, לנוכח הערכת כונת הנכסים כי צפויות לקופת הכינוס הוצאות נוספות לרבות מניהול תיק זה ויישום פסק הדין, מורה אני כי הסך לחלוקה יעמוד על 4,800,000 ₪.

תיאור החובות הנטענים

לטוענים השונים זכויות ממקורות שונים. טוענים 2-6 מבקשים לתמוך את זכותם בהמחאת זכות שנעשתה לטובתם בידי טוען 1; טוען 9 ביקש לתמוך את זכותו בשעבוד על דרך משכון; טוענים 7 ו-8 מבקשים לתמוך את זכותם בצו עיקול זמני; לטובת טוענים 10-21 תיקי הוצאה לפועל כנגד החייב מכוח פסק דין או מכוח משכנתא, כאשר רובם ככולם הטילו עיקול על הכספים שבידי כונסת הנכסים. מבין טוענים אלו תוזכר טוענת 15, אשר צו העיקול לטובתה נמסר לכונסת הנכסים קודם שנמסרו לה המחאות הזכות לטובת משיבים 2-6.

מדרג הנשייה

משסך הסכומים שדורשים הטוענים עולה על הסך שבידי כונסת הנכסים לחלוקה, אין הקומץ משביע את הארי, ויש לדרג בין הנושים. כעולה מטיעוני הצדדים השאלות העיקריות הטעונות הכרעה לצורך זה הן אלו:

א.האם המחאות הזכות הן בנות תוקף ועדיפות על עיקולים מאוחרים להן;

ב.האם עדיפה זכותם של טוענים שלזכותם צו עיקול בהוצאה לפועל על פני טוענים שחובם נתבע בתיק הוצאה לפועל, אך לא הוצא צו עיקול;

ג.בהנחה שהמחאות הזכות, או חלקן, בנות תוקף, מה היקף זכותו של מי שהטיל עיקול קודם למועד המחאת הזכות, ביחס לנמחים וביחס למעקלים אחרים.

המחאות הזכות

כאמור בבקשה, ביום 30.7.08 נמסר לכונסת הנכסים מסמך חתום בידי טוען 1, הנושא את הכותרת "המחאת זכות בלתי חוזרת" נושא תאריך 8.7.08, לטובת טוען 6, עו"ד יוסף ריכטר, פרקליטו של טוען 1, בסך 300,000 דולר בתוספת מע"מ (להלן – המחאת עו"ד ריכטר).

בנוסף, כאמור בבקשה, ביום 23.4.09 נמסרו לכונסת הנכסים 4 מסמכים נוספים חתומים בידי טוען 1, הנושאים את הכותרת "המחאת זכות" ואת התאריך 9.12.07, על סכומים שונים שבין 65,000 ₪ לבין 239,000 ₪. מוטבי המסמכים הללו הם טוענים 2-5, כולם בני משפחתו הקרובה של טוען 1 (להלן – המחאת בני המשפחה).

אף כי ככלל המחאת הזכות גוברת על עיקולים מאוחרים, הועלתה טענה כי מדובר ב"המחאה על דרך השעבוד", להבדיל מ"המחאה על דרך מכר". נטען, כי כיוון שהמחאה על דרך השעבוד מצריכה רישום ברשם המשכונות, כאמור בסעיף 4(3) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן – חוק המשכון), ומשאין חולק כי רישום כזה לא נעשה, הרי שאין היא בת תוקף כלפי הטוענים, הנושים, וזכותם של האחרונים, הנושים, גוברת.

לכך משיבים בעלי המחאות הזכות, כי מדובר בהמחאות שנעשו על דרך המכר, לסילוק חובותיו של טוען 1 כלפיהם, ולא כבטוחה לחוב קיים. לפיכך, לטענתם, המחאות הזכות תקפות. מכל מקום, טוענים הם לחלופין, כי אף אילו היו ההמחאות מחויבות ברישום אצל רשם המשכונות, הרי שאף שלא נרשמו בפועל, בנות תוקף הן כלפי הטוענים, אחר שהובאו בפני כונסת הנכסים עוד בטרם הוטלו עיקר העיקולים. על פי הנטען, כונסת הנכסים דיווחה על המחאות הזכות לבתי המשפט ולהוצאה לפועל, ונוכח כך יש לראות את המעקלים כמי שידעו או היה עליהם לדעת על ההמחאות הזכות, לצורך סעיף 4(3) לחוק המשכון.

נפנה אפוא להמחאות דנן לצורך סיווגן כהמחאה על דרך השעבוד או על דרך המכר.

שוני בולט בין המחאה שעל דרך השעבוד להמחאה שעל דרך המכר היא שאלת זכותו של מוטב ההמחאה, הנמחה, לחזור אחר החוב בגינו נעשתה המחאת הזכות. מקום שבו נעשתה המחאה על דרך המכר, הושלמה עסקה בין הממחה לנמחה, ושוב אין הנמחה יכול לחזור אל הממחה בגין החוב שנפרע בהמחאת הזכות. לעומת זאת, מקום שבו נעשתה המחאה על דרך השעבוד, החוב בגינו ניתן השעבוד עומד בעינו, וכל עוד לא יבוא הנמחה על סיפוקו ויגבה את החוב באמצעות המחאת הזכות, זכאי הנמחה לגבות את חובו בדרכים שונות, ולאו דווקא על דרך מימוש המחאת הזכות.