אגמי נ' סניף טבריה

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה בסך 1,200 ₪, בגין חיובו על ידי הנתבעת בסכום של 910.02 ₪, על פי חשבון מיום 3.7.2012. בכתב התביעה טען התובע כי בעת שהיה בביתו, במושב אניעם שברמת הגולן, הוא התחבר לקופסת הנתיכים של חברת חשמל "שלא בסמכות ומתוך פיזור דעת". בעדותו בבית המשפט הוא הודה כי ביצע פעולה שאיננה חוקית, ואיננה בסמכותו של חשמלאי אשר איננו עובד של הנתבעת. משהגיע למקום עובד הנתבעת (שהוזעק בעקבות היקלעותו למקום, באקראי, של קורא מוני החשמל מטעם הנתבעת, אשר דיווח על מעשי התובע), דרש ממנו העובד לנתק שני חוטים ולסגור את קופסת הנתיכים. עבור פעולה זו, שארכה כשתי דקות, נדרש התובע לשלם 784.50 ₪, בצירוף מס ערך מוסף, כמופיע בחשבון שנשלח אליו כאמור. סכום זה כלל את המרכיבים הבאים: (1) 696 ₪ בגין "תיקון מתקן החשמל עקב שימוש בלתי חוקי"; (2) 63.09 ₪ בגין "הוצאות בגין שימוש בלתי חוקי"; (3) 25.41 ₪ בגין "חיוב בגין שימוש בלתי חוקי – 50 קוט"ש לפי 0.5083 ₪ לקוט"ש". התובע טען: "חורה לי שאני צריך לשלם סכום כזה גדול בשביל אדם שהיה אצלי שתי דקות, אמר מה שאמר והלך הביתה".

2.עד הנתבעת, משה דורון, העיד כי במהלך היותו בעבודתו השוטפת בטבריה, הוא הוזעק לפתע על ידי האחראי על מדור השב"ח (שימוש בלתי חוקי) של הנתבעת, ונדרש להגיע מיידית לביתו של התובע ברמת הגולן, בגלל סכנת התחשמלות. בהגיעו למקום, הוא גילה בקופסת הסתעפות פרוצה, המהווה סיכון להתחשמלות, ושמע מפי התובע כי הוא זה אשר "התחבר לקופסה". לדבריו, "ניטרלתי את הכבל עצמו והזהרתי את התובע שבמקרים הבאים, אם הוא יעשה את הדברים האלה, אני אגיש נגדו תלונה במשטרה".

3.אריה אבירם, ראש מדור שימוש בלתי חוקי של הנתבעת באזור טבריה, ציין בעדותו כי החיובים בסכומים של 696 ₪ ו-63.09 ₪ מבוססים על תעריפי השירותים המורחבים (מוצגים נ/1 ו-נ/2), הנקבעים על ידי רשות השירותים הציבוריים – חשמל, שהינה הרשות המפקחת על הנתבעת וקובעת את התעריפים. באשר לחיוב בסך 25.41 ₪ בגין שימוש בלתי חוקי בחשמל בסך 50 קוט"ש (המרכיב השלישי בחשבון), הבהיר כי "ממוצע הצריכה אצל הלקוח הנ"ל לפני גילוי השימוש הבלתי חוקי הוא בין 50-40 קילו-ואט ליום", וכי הנתבעת מחייבת בגין שימוש בחשמל כל לקוח אשר נמצא אצלו שימוש בלתי חוקי בחשמל. במקרה הנוכחי, כך טען, מהדו"ח שהגיש משה דורון עלה כי ביום האירוע החזיק התובע כבל מאריך בו עשה שימוש ללא רישום המונה. כמתואר לעיל, משה דורון העיד כי נטרל את הכבל.

4.התובע, שהודה כי ביצע שימוש בלתי חוקי בקופסת החשמל בביתו, לא הוכיח כי חוייב בסכום שגובהו בלתי סביר. הנתבעת הוכיחה כי פעלה על פי הנהלים, נתנה מענה מהיר ויעיל לסיכון שיצר התובע, הזעיקה איש מקצוע מטבריה לרמת הגולן, אשר פעל במהירות לניטרול הסיכון, ולבסוף - חייבה את התובע בתשלום על פי תעריפים מאושרים. חסד עשתה עמו הנתבעת באי הגשת תלונה על המעשה הבלתי חוקי והמסוכן. מעבר לדרוש ייאמר כי התשלום עבור נטרול הסיכון אינו צריך להימדד, כהשקפת התובע, על פי משך הזמן בו פעל החשמלאי שנשלח על ידי נתבעת מטבריה לביתו של התובע. לפיכך, אין נדרשת הכרעה בשאלה אם החשמלאי שהה במקום שתי דקות או מחצית השעה. ככל שהתובע "מודד זמנים", עליו לעשות כן מרגע הוצאת החשמלאי מעבודתו השוטפת בטבריה ועד חזרתו לטבריה, לאחר שניטרל את סכנת ההתחשמלות שיצר התובע.

5.הנחת המוצא לפיה עשה התובע שימוש בחשמל ללא חיבור למונה הינה סבירה, לנוכח העדות בדבר הימצאותו של הכבל. על כל פנים, החיוב בגין שימוש בלתי חוקי בחשמל עמד על 25.41 ₪ (בצירוף מס ערך מוסף) בלבד.

6.אשר על כן, הנני דוחה את התביעה.

הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 500 ₪, תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: